הסכם ממון כצוואה

האם הסכם ממון יכול להחליף ו/או לשמש כצוואה

הקדמה

הסכמי ממון וצוואות הם שני מסמכים משפטיים בעלי חשיבות רבה בעיצוב עתידו הרכושי של אדם. בעוד הסכם ממון נועד לקבוע את חלוקת הרכוש בין בני זוג בעת פרידה או פטירה, צוואה קובעת את חלוקת העיזבון לאחר מותו של אדם. שאלה נפוצה היא האם הסכם ממון יכול לשמש גם כצוואה, כלומר, האם ניתן להסדיר בו את חלוקת הרכוש באופן מלא לאחר מות אחד מבני הזוג?

 

הבדלים בין הסכם ממון לצוואה

לפני שנענה על השאלה יש להבין את ההבדלים העיקריים בין שני המסמכים:

• מטרה :הסכם ממון נועד בעיקר להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני זוג במהלך הנישואין ובמקרה של פרידה, בעוד צוואה נועדה לקבוע את חלוקת הרכוש לאחר מות אדם.
• תוקף: הסכם ממון נכנס לתוקף מרגע החתימה עליו, ואילו צוואה נכנסת לתוקף רק עם פטירת המצווה.
• חופש הצוואה: צוואה מאפשרת חופש צוואה רחב יותר, כלומר, המצווה יכול לקבוע את חלוקת רכושו כרצונו, ללא מגבלות משפטיות רבות. לעומת זאת, הסכם ממון כפוף להוראות חוק יחסי ממון.

 

האם הסכם ממון יכול לשמש כצוואה?

התשובה לשאלה זו היא מורכבת ומחייבת התייחסות לשני היבטים עיקריים:

1. הוראות הסכם הממון:
   • הוראות סותרות: אם הסכם הממון כולל הוראות סותרות לצוואה, כלומר, קובע חלוקת רכוש שונה מזו שנקבעה בצוואה, בדרך כלל תגבר הצוואה. הסיבה לכך היא שצוואה היא ביטוי אחרון לרצונו של אדם, והיא משקפת את רצונו העדכני ביותר.
   • הוראות משלימות :אם הסכם הממון והצוואה אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה, שניהם יהיו תקפים. לדוגמה, הסכם הממון יכול לקבוע את חלוקת הרכוש השוטף, והצוואה יכולה לקבוע את חלוקת נכסים ספציפיים.
2. חוק הירושה:
   • סעיף 8 לחוק הירושה: סעיף זה קובע כי התנייה שהתנה אדם בחייו על יכולתו להוריש מה מנכסיו בטלה. משמעות הדבר היא שהסכם ממון לא יכול לבטל את זכותו של אדם לערוך צוואה ולקבוע את חלוקת רכושו באופן חופשי.

מסקנה

לסיכום, הסכם ממון אינו יכול להחליף צוואה באופן מלא. צוואה היא המסמך המשפטי הקובע באופן סופי את חלוקת העיזבון לאחר מות אדם. עם זאת, הסכם ממון יכול לשמש ככלי משלים לצוואה, ולהסדיר היבטים מסוימים של חלוקת הרכוש.

 

בעניין תמ"ש 16278-03-24 מ' ואח' נ' א'

לאחרונה יצא פסק דין מעניין בעניין הסכם ממון אל מול צוואה: עמדה לדיון השאלה, האם הוראות שנקבעו בהסכם שנחתם בין בני זוג ידועים בציבור ואושר בבית המשפט מהוות הוראות ירושתיות שבכוחן לגבור על צו הירושה שהוצא אחר המנוח?

 

נצטט בתמצית את הלכות שהוצגו בפסק הדין, כמתואר לעיל:

תחילה בית המשפט הדגיש שהשאלה מחולקת לשתיים: האם ניתן בהסכם ממון ליתן הוראות ירושתיות שמשמען, הלכה ולמעשה, הדרת יורש מירושתו, וככל שניתנה הוראה כזו, האם אין דינה להתבטל נוכח הוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה.

בעמ"ש 44688-10-22  (להלן: "פסק דין פלונית") (מיום 11.6.23 פורסם במאגרים [נבו]) נקבע ע"י כב' השופט שאול שוחט: "ובהסכם ממון? בפסיקה, כמו גם אליבא דכל הכותבים בנושא והסוברים כי ניתן לכלול הסדרים ייחודיים למקרה מוות בהסכם ממון, הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש מירושתו אינה בת תוקף. עמדתי על כך בהרחבה בעמ"ש (תא) 31306-01-19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] ; 5.2.20".

"פרופ' ליפשיץ מבחין בין הוראות שוללות/מדירות לבין הוראות מעניקות בהסכם ממון. הראשונות חסרות תוקף, האחרונות תקפות הן. לא יכולה להיות מחלוקת, כי הוראה בהסכם ממון המדירה יורש מירושתו (כפי שהיה בפסק דינו של הש' הנדל) או שקובעת את זהות היורשים בטלה היא. לא רק שאין בחוק יחסי ממון רמז לאפשרות זו אלא שהוראה כזו תעמוד בסתירה חזיתית להוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה".

 

בבקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין, ושנדחתה ללא צורך בתגובה, כתב כב' השופט שטיין את הדברים הבאים (בע"מ 5252/23 מיום 24.7.23 פורסם במאגרים [נבו]):

"שאלת היחס בין הסכמי ממון לסעיף 8 לחוק הירושה הוכרעה בפסיקתנו זה מכבר. בית משפט זה קבע כי הוראה בהסכם ממון אשר קובעת את היקפם של נכסי העיזבון כשרה היא; בעוד שהוראות אשר נוגעות לאופן חלוקת העיזבון סותרות את סעיף 8 לחוק ודינן בטלות".

בעניין למברג {ע"א 66/84 למברג נ' למברג [נבו]} נקבע, כי "ילד אינו יכול להשתחרר מהחובה לנהוג באביו במידת הכבוד המקובלת, הראויה להורה. חובה זו מוטלת על כל ילד, ואין הוא יכול לנער חוצנו ממנה".

 

עוד נוסיף הלכות הנוגעות לענייננו:

סעיף 8(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן:  "חוק הירושה") קובע כי : "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם בטלים".

סעיף 8(ב) לחוק הירושה קובע כי: "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות לפי חוק זה".

הואיל והוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה מגבילות את חופש החוזים , נקבע  בהלכה הפסוקה כי פרשנות הסעיף תיעשה "על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה.." (ראה ע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 12.8.1975).

"..סעיף 8(א) אינו אוסר עסקאות בעזבון אלא הוא אוסר עסקאות ב"ירושה" (שים לב גם לכותרת השוליים וגם לדבור "ירושתו" שבגוף הסעיף). מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתידי של מוריש   אשר עודנו חי ובוודאי לא הסכם בדבר נכס מסוים מנכסי עזבונו. האסור חל אך ורק על הסכמי ירושה והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש.."

(דברי כב' הש' הנדל בבע"מ 8974/12 נחשון נ' נחשון [פורסם בנבו] (26.1.2014) ופסקי הדין המאוזכרים בו)

בפסיקה ובספרות היא נקבע כי גם את סעיף 8(ב) לחוק הירושה יש לפרש על דרך הצמצום, גישה הנובעת מן העמדה המבכרת את חופש החוזים והרואה בעין רעה ניסיון להגביל אדם מלהתחייב כרצונו בנוגע לרכושו ואך במקרה שבו מצוין כי דבר המתנה יועבר למקבל רק לאחר מותו  – מתנה שכזו תבוטל (ע"א 6277/95 התאחדות עולי רומניה נ' קרן [פורסם בנבו]; ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 26.1.2014 ).

לענייננו בפסק דינו של כבוד השופט רן ארנון, כמתואר לעיל:

הסכם הממון אושר על ידי הצדדים בין איש ואישה, האישה הייתה ידועה בציבור של המנוח (האיש) במשך שנים רבות עד לפטירתו. הוצא צו ירושה אחר המנוח. בנותיו של המנוח טענו, כי ההסכם ממון מתייחס גם למקרה בו אחד מצדדים נפטר, ולכן עסקינן בהוראה ירושתית לאחר פטירה. בית המשפט לא קיבל את הטענה הזו, כי לא היה בסעיף כל הוראה ירושתית, לא קיימת כל הוראה ביחס לרכושו של המנוח לאחר פטירתו. הסעיף הוא קבע כי ההסדר הרכושי יחול גם במקרה של פטירה. שהמשמעות שלה היא כי גם במקרה של פטירה לא יוכלו יורשיו של מי מהצדדים לטעון כי חל הסדר רכושי השונה מהסכם הממון.

לפיכך: תביעת התובעות נדחתה ואילו האישה שהיא בת זוגתו של המנוח זכתה כידועה בציבור של המנוח וההסכם ממון אינו מכיל שום הוראה לירושה כל שהיא ואין לראות את הסכם הממון כתחליף לצוואה.

סיכום

נושא היחסים בין הסכם ממון לצוואה הוא מורכב ומחייב התייחסות מקצועית. לפעמים שמכילים הוראה ירושתית בהסכם הממון זה גורם לסכסוכים מיותרים, ולעיתים אף נוגד את סעיף 8 לחוק הירושה (שאוסר על עסקאות בירושה). מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום הירושות והצוואות כדי לקבל ייעוץ משפטי מותאם אישית. עורך הדין יוכל לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ולסייע בעריכת מסמכים משפטיים מדויקים ויעילים.