על קצה המזלג – כריכת מזונות ילדים מהי ?
כריכת מזונות היא מונח משפטי בדיני משפחה בישראל, המתאר מצב שבו צד בהליך גירושין (בדרך כלל אחד ההורים) מבקש שבית הדין הרבני יכריע לא רק בגירושין עצמם, אלא גם בנושאים נלווים כמו מזונות ילדים, רכוש ומשמורת, במסגרת אותה תביעה . בישראל, יהודים יכולים להתגרש רק בבית הדין הרבני, אך סוגיות נלוות – ובפרט מזונות ילדים – עשויות להתברר גם בבית המשפט לענייני משפחה. כדי שבית הדין הרבני ידון בנושאים אלה, יש לכרוך אותם במפורש לתביעת הגירושין.
האם ניתן לכרוך מזונות ילדים ? – ההתפתחות בפסיקה
- הלכת שרגאי (1969) : נקבע כי לא ניתן לכרוך מזונות ילדים לבית הדין הרבני, כלומר, תביעת מזונות ילדים אינה יכולה להידון בבית הדין הרבני מכוח כריכה, אלא רק בבית המשפט האזרחי (כיום – בית המשפט לענייני משפחה). החריג היחיד הוא אם שני ההורים מסכימים לכך במפורש.
- נסיונות לשינוי: היו ניסיונות בפסיקה (למשל, בג"ץ 5933/14 פלונית נ' פלוני, 2014) להרחיב את הסמכות, אך בפועל, בדיון נוסף (דנג"ץ 6454/14) חזר בית המשפט העליון על הלכת שרגאי.
- פסקי דין עדכניים: בשנת 2019, בית המשפט העליון חידד שוב כי הלכת שרגאי תקפה – אין סמכות לבית הדין הרבני לדון במזונות ילדים מכוח כריכה (בע"מ 7628/17). גם בשנת 2025, בפסק דין בג"ץ 5988-21, חזרו השופטות וילנר ורונן על עמדה זו: מזונות ילדים הם זכות עצמאית של הילד, שאינה חלק מהליך הגירושין בין ההורים, ולכן אינם "עניין" שניתן לכרוך לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים.
- עמדת בתי הדין הרבניים: לעיתים בתי הדין עצמם פסקו אחרת (למשל, תיק 1250217/3 מ-2021), אך הפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון גוברת, ולפיה הסמכות לדון במזונות ילדים היא של בית המשפט לענייני משפחה, אלא אם קיימת הסכמה מפורשת של שני ההורים לבית הדין הרבני.
מדוע לא ניתן לכרוך מזונות ילדים?
ההבחנה העיקרית היא בין תביעה להשבת הוצאות בין ההורים (תביעת השבה, שעניינה יחסי בני הזוג) – שניתן לכרוך – לבין תביעת מזונות עצמאית של הילד, שהיא זכות אישית של הילד ואינה נבלעת בהסכמות ההורים או בהליך הגירושין ביניהם .הילד רשאי להגיש תביעה עצמאית למזונותיו לבית המשפט, גם אם ההורים דנו בכך בבית הדין הרבני.
כפי שניתן לראות
- ככלל, לא ניתן לכרוך מזונות ילדים בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, אלא אם שני ההורים מסכימים לכך במפורש.
- בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המוסמכת לדון במזונות ילדים בישראל.
- הילד שומר על זכותו העצמאית לתבוע מזונות, בלי קשר להסכמות בין ההורים או להליך הגירושין.
כיצד נוהגים בפועל בכריכת מזונות ילדים – ומה קורה כשיש הסכמה בין ההורים ?
בפועל, כאשר אחד ההורים כורך את נושא מזונות הילדים בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, יש להבחין בין שני מצבים עיקריים:
חוסר הסכמה בין ההורים
- כאשר אין הסכמה מפורשת של שני ההורים, בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות הילדים עצמם (כלומר, בתביעה שמוגשת בשם הילדים או לטובתם), אלא רק בתביעות השבה בין ההורים – כלומר, החזר הוצאות שהוציא אחד ההורים עבור הילדים.
- הילד (או מי מטעמו) יכול תמיד להגיש תביעה עצמאית למזונותיו בבית המשפט לענייני משפחה, גם אם ההורים דנו במזונות בבית הדין הרבני. פסקי דין בנושא חידדו כי זכותו של הילד עצמאית ואינה נגרעת מהליך הגירושין או מהסכמות ההורים.
- במצב זה, ייתכן פיצול: הגירושין ועניינים רכושיים יתבררו בבית הדין הרבני, ואילו מזונות הילדים בבית המשפט לענייני משפחה.
הסכמה מפורשת של ההורים
- אם שני ההורים מסכימים במפורש ובכתב שבית הדין הרבני יכריע במזונות הילדים, לבית הדין יש סמכות לדון בכך.
- ההסכמה חייבת להיות ברורה, מפורשת, ולעיתים אף מעוגנת בהסכם שמוגש לאישור בית הדין או בית המשפט.
- גם כאשר יש הסכמה כזו, הילד שומר על זכותו העצמאית לתבוע מזונות בבית המשפט לענייני משפחה, אם יימצא כי ענייניו לא נשמרו או נפגעו בהסכם או בפסק הדין של בית הדין הרבני.
דוגמה מהפסיקה
בפסק דין תלה"מ 11737-06-19, נדון מקרה בו הורים לא הסכימו על מזונות הילדים, ובית המשפט לענייני משפחה נדרש להכריע – למרות שהליך הגירושין התנהל בבית הדין הרבני. לעומת זאת, במקרים בהם ניתנה הסכמה מפורשת, בית הדין הרבני דן ופסק במזונות הילדים, אך תמיד נותרה לילד האפשרות לתבוע מחדש בבית המשפט לענייני משפחה אם טובתו נפגעה.
- ברירת המחדל כיום: מזונות ילדים נקבעים בבית המשפט לענייני משפחה.
- החריג: רק בהסכמה מפורשת של שני ההורים, מוסמך בית הדין הרבני לדון במזונות הילדים.
- הגנה על הילד: הילד תמיד רשאי להגיש תביעה עצמאית למזונותיו, ללא תלות בהסכמות ההורים או בהליך הגירושין.
כיצד מנסחים הסכמה לדיון במזונות ילדים בבית הדין הרבני ומה קורה אם אחד ההורים מתחרט ?
ניסוח הסכמה לדיון במזונות ילדים בבית הדין הרבני
- ההסכמה צריכה להיות ברורה, מפורשת ובכתב מצד שני ההורים, ולרוב תיכלל כחלק מהסכם גירושין כולל.
- ההסכמה תצוין במפורש כי שני ההורים מבקשים שבית הדין הרבני יכריע בנושא מזונות הילדים, ולא בית המשפט לענייני משפחה.
- ההסכם יוגש לאישור הערכאה המתאימה (בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה), ורק לאחר קבלת אישור הערכאה – יש לו תוקף מחייב.
- חשוב להדגיש: גם לאחר אישור ההסכם, המזונות הם זכות של הילד, ולכן כל קביעה מחייבת תעמוד לבחינה של טובת הילד, ולא רק על פי רצון ההורים.
מה קורה אם אחד ההורים מתחרט?
- אם ההסכמה טרם אושרה על ידי בית הדין או בית המשפט, כל אחד מההורים יכול לחזור בו מההסכמה, ובית הדין לא ידון במזונות הילדים.
- אם ההסכמה כבר אושרה והפכה לחלק מהסכם גירושין מאושר, ביטול ההסכם כולו אפשרי רק בנסיבות חריגות (כגון הטעיה, כפייה, חוסר תום לב, או פגם ברצון).
- עם זאת, הסדרי מזונות ילדים שנקבעו בהסכם ניתנים לשינוי בכל עת, אם חל שינוי נסיבות מהותי (כגון שינוי בהכנסות, צרכים מיוחדים לילד, שינוי במשמורת וכדומה). הילד עצמו, או מי מטעמו, רשאי להגיש תביעה חדשה למזונות בבית המשפט לענייני משפחה, גם אם ההורים הסכימו אחרת בעבר.
- בתי המשפט מדגישים: אין בכוח הסכמות ההורים למנוע מהילד את זכותו החוקית למזונות, והסכם שמפחית או מבטל מזונות שלא לטובת הילד – עלול להיפסל.
דוגמה לנוסח הסכמה לדיון במזונות ילדים בבית הדין הרבני
הצדדים מסכימים בזאת כי כל הסוגיות הנוגעות למזונות הילדים המשותפים, לרבות קביעת סכום המזונות, אופן התשלום, הוצאות חריגות, הוצאות חינוך ובריאות, וכל עניין אחר הנוגע למזונות, יידונו ויוכרעו בבית הדין הרבני [שם העיר], במסגרת תיק הגירושין. שני הצדדים מצהירים כי הם מבינים את משמעות ההסכמה ומסכימים להעניק סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון ולהכריע בסוגיה זו.
הצדדים מתחייבים לפעול יחדיו לאישור הסכמה זו בפני בית הדין הרבני.
נוסח זה ניתן לשלב כחלק מהסכם גירושין כולל, ויש לאשרו בפני בית הדין או בית המשפט.
מהו "שינוי נסיבות מהותי" בפסיקת בתי המשפט בישראל ?
הגדרה עקרונית מהפסיקה:
שינוי נסיבות מהותי הוא שינוי משמעותי, מתמשך ובלתי צפוי בנסיבות חיי ההורים או הילדים, אשר התרחש לאחר מתן פסק הדין או ההסכם למזונות, ושלא ניתן היה לצפותו מראש בעת קביעת המזונות. הפסיקה דורשת שהשינוי יהיה "יורד לשורשו ולעומקו של פסק הדין הקודם", ולא שינוי שולי, זמני או צפוי מראש (כגון התבגרות רגילה של הילד).
דוגמאות לשינוי נסיבות מהותי מהפסיקה:
- ירידה קבועה ומשמעותית ביכולת ההשתכרות: למשל, בעקבות מחלה קשה, תאונה או פיטורים בגיל מבוגר המקשים על מציאת עבודה.
- שינוי מהותי בצרכי הילד: הופעת צרכים רפואיים חדשים שלא היו צפויים, נכות (קצבת נכות שמקבל הילד זה גם סיבה להפחתת מזונות), או שינוי חריג אחר בצרכי החינוך (כגון מעבר למסגרת טיפולית יקרה).
- שינוי מהותי בחלוקת זמני השהות או במשמורת: לדוג' מעבר להורות משותפת בפועל, הרחבת זמני השהות של ההורה הלא משמורן באופן משמעותי. לעיתים אף כאשר אחד מההורים אינו מקיים את הסדרי השהות באופן ניכר, או שהמשמורת עוברת לצד אחד של ההורה.
- מעבר של אחד ההורים למדינה אחרת או שינוי מהותי במצב המשפחתי (כמו מעבר לגור עם בן/בת זוג חדש).
- חשיפת ראיות חדשות: לדוג' גילוי נכסים שהוסתרו בעת קביעת המזונות, או שינוי מהותי במצב הכלכלי של אחד הצדדים, כמתואר לעיל.
מה לא ייחשב בדרך כלל לשינוי נסיבות מהותי ?
- שינוי זמני או צפוי מראש (כגון ירידה זמנית בהכנסה, אבטלה ואי חזרה לעבודה, התבגרות רגילה של הילד, הולדת ילדים נוספים).
- שינויים שהיו ידועים או צפויים במועד פסק הדין (למשל, שינוי צפוי בזמני השהות אם נלקח בחשבון בפסק הדין).
עקרונות חשובים מהפסיקה:
- הנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי הוא "נטל מוגבר": על המבקש להראות בבירור מה היה המצב בעת פסק הדין ומהו המצב כיום, ולהוכיח את השינוי בעובדות, באופו ראייתי ברור וענייני.
- אין רשימה סגורה של עילות: כל מקרה נבחן לגופו, אך השינוי חייב להיות מהותי, מתמשך, ובלתי צפוי.
- בתי המשפט נזהרים מפתיחת פסקי דין למזונות בקלות: רק שינוי נסיבות מהותי יוביל לשינוי המזונות, כדי למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות.
"פסק דין למזונות מטבעו צופה פני עתיד ורק שינוי נסיבות מהותי מצדיק התערבות חוזרת של בית המשפט. לא שינוי של מה בכך וגם לא שינוי שניתן היה לצפותו."
)ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי(
במקרים כאלה, מגישים תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה (או לבית הדין הרבני אם יש הסכמה), בצירוף ראיות לשינוי הנסיבות. בית המשפט בוחן האם אכן חל שינוי מהותי, ורק אז ישקול שינוי בסכום המזונות.
עקרונות מהפסיקה:
- שינוי נסיבות מהותי חייב להיות משמעותי, מתמשך ובלתי צפוי.
- שינויי הלכה בלבד (כמו בע"מ 919/15) אינם פותחים אוטומטית פסקי דין חלוטים – יש להוכיח שינוי במציאות החיים.
- פסיקה עקבית קובעת כי טובת הילד היא העיקר, וההכרעה תיעשה לפי צרכיו והיכולת הכלכלית של ההורים.
להלן פסק הדין החדש של בג"ץ 5988/21 ואח' (2025) בעניין כריכת מזונות ילדים בבית הדין הרבני
רקע כללי: העתירות הוגשו ע"י ארבע אבות נגד החלטות בתי דין רבניים שדנו במזונות ילדים במסגרת כריכת מזונות ילדים לתביעות גירושין, בטענה כי אין לבית הדין סמכות לדון בכך על פי ההלכה הקיימת ("הלכת שרגאי"). במשך השנים, בתי הדין הרבניים פסקו לא פעם כי יש להם סמכות לדון במזונות ילדים כאשר הנושא נכרך לתביעת הגירושין, אך פסיקת בית המשפט העליון חזרה והבהירה כי אין סמכות כזו.
להורדת קובץ פסק הדין המלא: לחץ כאן.
עיקרי פסק הדין
- אישור הלכת שרגאי
בג"ץ קובע שוב, באופן חד וברור, כי הלכת שרגאי (1969) עומדת בעינה:
לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים שנכרכה לתביעת גירושין, אלא רק בתביעת השבה של הורה להחזר הוצאות שהוציא בפועל עבור הילד.
מזונות ילדים הם זכות עצמאית של הילד, שאינה עניין שניתן לכרוך אוטומטית להליך הגירושין בין ההורים. - הגבלת סמכות בית הדין
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, המאפשר כריכת עניינים נלווים לגירושין (כמו רכוש ומזונות אישה), אינו חל על מזונות ילדים.
הכריכה אפשרית רק בעניינים הנוגעים ישירות לבני הזוג, לא לזכויות עצמאיות של הילד. - הבחנה בין תביעת מזונות לתביעת השבה
- תביעת מזונות ילדים – זכות עצמאית של הילד, תידון בבית המשפט לענייני משפחה בלבד, אלא אם יש הסכמה מפורשת של שני ההורים לבית הדין הרבני.
- תביעת השבה – החזר הוצאות שהוציא הורה עבור הילד, יכולה להידון בבית הדין הרבני אם נכרכה לתביעת הגירושין.
- ביקורת על בתי הדין הרבניים
פסק הדין קובע כי בתי הדין הרבניים פעלו בניגוד להלכה המחייבת כאשר דנו במזונות ילדים שנכרכו לתביעות גירושין, ולא הסתפקו בתביעות השבה בלבד. - טובת הילד ומניעת מירוץ סמכויות
ההלכה מגשימה את טובת הילד, מונעת שימוש במזונות הילדים ככלי לחץ במאבקי גירושין, ומונעת מירוץ סמכויות בין הערכאות.
מסקנה והלכה מחייבת
- הלכת שרגאי חלה במלואה:
בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים שנכרכו לתביעת גירושין – גם לא בדרך של כריכה, אלא רק בהסכמה מפורשת של שני ההורים. - הסמכות לדון במזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
- בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון רק בתביעת השבה בין ההורים, ולא בתביעת מזונות של הילד עצמו.
- כל החלטה אחרת של בית דין רבני בעניין מזונות ילדים שנכרך לגירושין – בטלה, ואינה עומדת בהלכה המחייבת.
נצטט ונדגיש קצת מפסק הדין בג"ץ 5988/21
בית המשפט העליון קובע באופן חד־משמעי כי בית הדין הרבני מפרש את הלכת בית משפט באופן שגויי:
"בית הדין הרבני מפרש את הלכת בית משפט זה שלא כהלכה. הוא סבור
כי לאחר שניתן פסק דין של בית הדין הרבני, ב'תביעת השבה' שנכרכה לגירושין, נדרשת
עמידה ב'מבחן המהותי', כדי לאפשר הגשת 'תביעה עצמאית' בשם הקטין. ולא היא;
כפי שהארכתי לעיל, אני סבור כי בכל מקום שבו תימצא 'כריכה' לפי סעיף 3 לחוק
השיפוט, תינתן זכות תביעה עצמאית לקטין, מבלי צורך בעמידה במבחנים כלשהם" (פסקה 53)
בית המשפט מדגיש כי הפרקטיקה של בית הדין הרבני הינה שגוייה:
"הנה כי כן, הפרקטיקה הנוהגת בשגרת היום-יום, במשך עשרות בשנים, היתה
כי בהסתמך על הלכת שרגאי , סמכותו של בית הדין הרבני משתרעת גם על 'תביעות
השבה' רחבות. זאת, בכפוף כמובן לזכות התביעה העצמאית. מציאות זו, עומדת בניגוד
לפרשנות אותה הציע השופט מזוז ליתן להלכת שרגאי, בסוברו כי זו היתה פרשנותה
המקובלת של ההלכה לאורך השנים" (פסקה 40)
בית המשפט מותח ביקורת על הפרקטיקה של בתי הדין הרבניים:
"במבחני 'המבחן המהותי' – אינן מעלות ולא מורידות, שכן בכל הקשור ל'פן האזרחי',
לאמירות בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים אין כל השפעה על ה'מציאות בשטח'. מי
שקובע אם ניתן להגיש תביעה עצמאית אלו הם בתי המשפט האזרחיים, שאליהם תוגש
אותה תביעה עצמאית. בתי המשפט האזרחיים לא יונקים את פסיקתם מהאמור בפסיקתו
של בית הדין הרבני; הם כפופים לתקדימי בית משפט זה. פרשנות, גם אם מוטעית, של
בית הדין הרבני, אינה מחלישה את ה'שוט' שעל אודותיו הרחבתי לעיל. בית הדין הרבני
גם הוא פועל תוך הכרת המציאות בשטח, שלפיה פועלים בתי המשפט האזרחיים, על-
פי הכוונת בית משפט זה. ממילא, די בהבהרה היוצאת מפי בית משפט זה, באשר ליכולת
להגיש תביעה עצמאית, בכל מקרה שבו התביעה התבררה לפני בית הדין הרבני מכוח
'כריכה', כדי להגיע לתוצאה הרצויה. בשורה התחתונה, בכל הנוגע ל'פן האזרחי', דחיית
העתירות, כמו גם קבלתן – לא תעלה ולא תוריד; די בהבהרה המופנית כלפי בתי המשפט
האזרחיים" (פסקה 54)
טובת הילד ומניעת מירוץ סמכויות
ההכרעה נועדה להבטיח את טובת הילד, וכך אין לסגור את השער גם לאבות שמגישים תביעת הפחתת מזונות:
"אולם, מעשים בכל יום שתביעות להפחתת מזונות מוגשות
ונבחנות לגופן, כאשר נקודת המוצא היא שאין פסול בעצם בקשת אב לבחון מחדש את
חוב המזונות שהוטל עליו, בשים לב ליכולותיו הכלכליות העדכניות אל מול יכולותיה
של האם וצרכי הקטין. למעשה, גם אין כל הכרח שהפחתת מזונות האב תביא, מניה וביה,
לפגיעה בטובת הילד או ברווחתו, ועל כן גם אין מקום לקביעה שלפיה תביעה מעין זו
"אינה מתקבלת על הדעת" (פס' 30 לחוות דעתו של חברי" (פסקה 24)
חריג – הסכמה מפורשת
"כי לאחר שניתן פסק דין של בית הדין הרבני, ב'תביעת השבה' שנכרכה לגירושין, נדרשת
עמידה ב'מבחן המהותי', כדי לאפשר הגשת 'תביעה עצמאית' בשם הקטין. ולא היא;
כפי שהארכתי לעיל, אני סבור כי בכל מקום שבו תימצא 'כריכה' לפי סעיף 3 לחוק
השיפוט, תינתן זכות תביעה עצמאית לקטין, מבלי צורך בעמידה במבחנים כלשהם."
(פסקה 53)
המשמעות המעשית של פסק הדין
- הסמכות לדון במזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.
- בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון רק בתביעת השבה בין ההורים, ולא בתביעת מזונות של הילד עצמו.
- כל החלטה אחרת של בית דין רבני בעניין מזונות ילדים שנכרך לגירושין – בטלה, ואינה עומדת בהלכה המחייבת.
לסיכום:
פסק הדין מהווה חידוש והבהרה סופית של ההלכה – מזונות ילדים אינם עניין שניתן לכרוך אוטומטית לבית הדין הרבני, והסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, למעט בהסכמה מפורשת של שני ההורים. בכך, בג"ץ שם קץ למחלוקות ולפרקטיקה שונה בבתי הדין הרבניים, ומחזק את ההגנה על זכויות הילד וטובתו. לדעתי בג"ץ בעצם לא חידש כלום, תמיד זו הייתה ההלכה שהלכה ונשחקה עם הזמן. בג"ץ פשוט חידד את ההלכה הקיימת מכיוון שבתי הדין הרבני עשו מה שנוח להם כדי לא לפצל תביעות או לקצר את ההליכים. עו"ד מריאנו מומחה למשפחה וטוען רבני, בעל ניסיון ומומחיות של שנים, ממליץ לא להיכנס לערכאה משפטית ללא הכוונה וללא עורך דין שמלווה אתכם, כי כפי שניתן לראות לעיתים המערכת המשפטית לא פועלת לטובתכם.
