מתי האם תחוייב בתשלום מזונות ילדים
החובה של אם לשלם מזונות ילדים בישראל היא חריגה, אבל בשנים האחרונות היא הולכת ומתרחבת – בעיקר בגילאי 6–18 ובהסדרי משמורת משותפת או כאשר האם בעלת כושר השתכרות גבוה משמעותית מהאב.
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו.
סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע כי "רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו."
הפסיקה הכירה באפשרות, במקרים המתאימים, להפחית או לבטל חיוב במזונות לקטין שמסרב לקיים קשר עם הוריו [ע"א 425/68 ניסן משכיל לאיתן, קטין נ' אהרן (ארתור) משכיל לאיתן, כג(1) 309 (1969)].
לא רק האב משלם מזונות ילדים
בשנים ארוכות היה נדמה שמזונות ילדים בישראל הם עניין “אוטומטי” המוטל על האב בלבד, ללא קשר לחלוקת הזמנים עם הילדים או לפערי ההכנסה בין בני הזוג. הפסיקה המודרנית, ובעיקר לאחר הלכת בע"מ 919/15, שינתה את התמונה וקבעה כי במקרים רבים גם האם תישא בחלק ממזונות הקטינים – ולעיתים אף תחויב במזונות כלפיהם באופן ממשי.
המסגרת החוקית: דין דתי ודין צדקה
נקודת המוצא לחיוב במזונות ילדים בישראל מצויה בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט–1959, אשר מפנה לדין האישי – אצל יהודים, הדין העברי. לפי הדין העברי, חובת המזונות מתחלקת לשתי חובות משנה: מזונות “מעיקר הדין” (עד גיל 6) ומזונות “מדין צדקה” (מגיל 6 ואילך, וכן בגילאי 15–18 ואילך).
בגילאי 0–6, החיוב הבסיסי במזונות ההכרחיים של הילדים רובץ על כתפי האב, כמעט באופן מוחלט, למעט מקרים חריגים ביותר של חוסר יכולת קיצוני או שיקולים ייחודיים של טובת הילד (ממשיכים ליישם את הדין האישי החל והלכת בע"מ 919/15 [נבו] אינה חלה לגביהם (רמ"ש (מחוזי מרכז) 14655-06-17 ר.ק נ' ד.ק., פורסם בנבו, 26.9.17)). יצוין כי ההלכה שנקבעה בעניין 919/15 לא סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת והורים בעלי יכולת כלכלית שווה (בע"מ 919/15, [נבו] דברי כב' השופט פוגלמן בפסקה 77 סיפא לפסק הדין וכן עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב., פורסם בנבו, (20.12.17), סעיף 7 לפסק הדין).
החל מגיל 6, וביתר שאת בגילאי 15–18, נכנס לפעולה דין הצדקה, שבמסגרתו שני ההורים – אב ואם – נושאים יחד בצרכי הילדים, בהתאם להכנסותיהם ולחלוקת זמני השהות בפועל.
בעמ"ש 14612-10-16 פ.ב נ' א.ב., [נבו], נקבע כי בבואו של ביהמ"ש לפסוק את מזונותיו של קטין בגילאי 6-15 שנים, אזי בהתאם לכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 [נבו] יש לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
- צרכי הקטינים – גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; צרכים שאינם תלויי שהות; צרכים והוצאות חריגות, ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים ללא הכרחיים.
- יכולותיהם הכלכליות של ההורים – מכלל המקורות שעומדים לרשותם, כולל שכר עבודה.
- קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.
- חלוקת המשמורת בפועל – נתון המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון בעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.
נקבע כי פסיקת המזונות נעשית באמצעות איזון כולל של הכנסות המשפחה מכלל המקורות. בעת בחינת יכולתם הכלכלית של ההורים, יתחשב בית המשפט הן בגובה הכנסתם בפועל של ההורים, הן בפוטנציאל השתכרותם והן ברכושם (בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, [נבו] פסק דין מיום 8.6.05, פיסקה 5 לפסק הדין; בע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי, פסק דין [נבו] מיום 2.10.05; ע"א 250/09 פלוני נ' פלונים, פורסם באתר הרשות השופטת [נבו] ביום 2.6.09, פיסקה 5 לפסק הדין).
ברמ"ש 59188-10-18 נ. נ' נ. (פורסם בנבו, 25.10.18) נקבע ע"י כב' השופט ויצמן כי "…מאז שניתנה הלכת 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם. עוד יש לציין כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נוכח הכפילויות הנדרשות מטבעם של דברים בחלק מהוצאותיו, להערכתי ומבלי לקבוע מסמרות בדבר ראוי שהערכה זו תעלה, למצער, על סך של 2,250 ₪ לחודש לקטין".
מתי אם תחויב במזונות ילדיה? העיקרון של “אמידות”
הדין המסורתי קבע כי האם תחויב במזונות ילדיה מדין צדקה רק כאשר היא “אמידה”, קרי – כשמצבה הכלכלי טוב ומעבר לצרכיה הבסיסיים, בין אם מנכסים ובין אם מהכנסה שוטפת. כאשר משכורתה או רכושה של האם מאפשרים לה לשאת בקלות יחסית בחלק מצרכי הילדים, בעוד שהאב מתקשה לעמוד במלוא הנטל, עשוי בית המשפט לחייב גם אותה להשתתף במזונות.
לעומת זאת, כאשר האם עצמה מתקיימת בדוחק, ללא הכנסה משמעותית נוספת או רכוש, נוהגים בתי המשפט שלא להטיל עליה חיוב של מזונות ילדים, במיוחד בגילאים שבהם חובת האב היא מעיקר הדין. עם זאת, גם במצבי קושי כלכלי אצל האם, אם האב מצוי במצב כלכלי גרוע עוד יותר – בית המשפט יבחן את חלוקת הנטל ביניהם כך שטובת הילד לא תיפגע.
גיל הילדים והשפעתו על חיוב האם במזונות
המשמעות המרכזית של גילאי הילדים היא חלוקת החיוב בין ההורים והיקף המעורבות האפשרית של האם בתשלום המזונות:
- עד גיל 6: האב נושא בדרך כלל במזונות ההכרחיים לבדו, לרבות רכיב בסיסי של מזונות, כאשר האם אינה מחויבת פורמלית בתשלום שוטף, גם אם היא מרוויחה יותר, אם כי נסיבות חריגות עשויות להצדיק סטייה.
- מגיל 6 עד 15: החיוב הוא מדין צדקה, ושני ההורים נושאים בנטל לפי יחס הכנסותיהם וחלוקת זמני השהות, כך שאם האם בעלת הכנסה גבוהה משמעותית, יתכן שתישא בחלק גדול יותר.
- מגיל 15 עד 18 (ולעיתים עד תום שירות צבאי): החיוב כולו מוגדר כצדקה, ובשלב זה בית המשפט רואה בשני ההורים שותפים כמעט מלאים לנשיאה בהוצאות, ללא “יתרון מובנה” לאב.
בגילאים הבוגרים יותר (מעל 18), חיובי “מזונות צבא” או “מזונות לימודים” נבחנים כמעט תמיד על בסיס שוויוני לחלוטין, תוך בחינת יכולת ההשתכרות של כל אחד מההורים, ללא הבדל מגדרי.
הלכת בע"מ 919/15: שוויון והשלכות כלפי האם
הלכת בע"מ 919/15 של בית המשפט העליון חוללה מהפכה בגישת החיוב למזונות ילדים מגיל 6 ואילך, במיוחד בתרחישים של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית או כמעט שוויונית. על פי ההלכה, קביעת המזונות נעשית על בסיס משולב של: הכנסה פנויה של כל אחד מההורים, חלוקת זמני השהות של הילדים בפועל, וסיווג ההוצאות (תלויות-שהות, שאינן תלויות-שהות והוצאות חריגות).
במסגרת מתווה זה, אין עוד הנחה מובנית שהאב הוא תמיד “החייב” והאם היא “הזכאית”. כאשר האם מרוויחה יותר, או כאשר הילדים שוהים פרקי זמן משמעותיים או שווים אצל האב, ייתכן מצב בו היא זו שתשלם לאב הפרשי מזונות, כדי להבטיח רצף רמת חיים דומה לשני הבתים.
משמורת משותפת: המפתח לחיוב אם במזונות ילדיה
במשמורת משותפת (“אחריות הורית משותפת”), שבה זמני השהות של הילדים מתחלקים באופן דומה בין בית האב לבית האם, נוטה בית המשפט לראות בשני ההורים יחידת אחריות אחת, ולחשב את המזונות נטו לפי עודף ההכנסה וההוצאות של כל אחד.
במצב שבו האם משתכרת משמעותית יותר מן האב, ואילו האב נושא בפועל בהוצאות רבות בזמן שהילדים נמצאים אצלו, עשוי בית המשפט לקבוע כי האם תשלם לו מזונות כדי לאזן את הפער ולהבטיח שהילדים לא יחוו ירידת רמת חיים דרמטית בבית האב. גם כאשר ההכנסות דומות אך האם כמעט ואינה נושאת בהוצאות ישירות (למשל, כאשר מרבית הימים בפועל הם אצל האב), ייבחן חיוב האם במזונות או בהחזר חלק מהוצאותיו.
מה קורה עם המזונות ילדים כאשר הילדים גרים עם האב
אחד המצבים הבולטים בהם עלולה אם להתחייב במזונות הוא כאשר הילדים מתגוררים רוב הזמן אצל האב, והוא מהווה ההורה המשמורן או “ההורה המרכז”. בהקשר זה, אם האב נושא ברוב עלויות המדור, המזון, הביגוד, החינוך והתחבורה, ובמקביל האם בעלת כושר השתכרות גבוה יחסית, בית המשפט המשפחתי ייטה להטיל עליה חיוב שוטף במזונות, בדומה למודל המסורתי כלפי האב.
בחלק מן המקרים, במיוחד בגילאי 6–18, ייקבע חיוב כפול: גם השתתפות חודשית קבועה במזונות השוטפים, וגם השתתפות בהוצאות חריגות (כגון טיפולים רפואיים מיוחדים, לימודים פרטיים, חוגים וכדומה) בהתאם ליחס ההכנסות. ככל שהפער הכלכלי בין ההורים גבוה יותר לטובת האם, כך גדל הסיכוי שבית המשפט יגדיל את חלקה היחסי במזונות.
“אם אמידה” מול “אב מתקשה”: מקרה קלאסי לחיוב במזונות הילדים
מצב קלאסי נוסף לחיוב אם במזונות הוא כאשר האם “אמידה” – בעלת משכורת גבוהה, נכסים או חסכונות משמעותיים – ואילו האב מתקשה לעמוד בצרכי הילדים, אף אם הוא ההורה המשמורן או זה שנושא ברוב זמני השהות. בתי המשפט למשפחה רואים בחובת המזונות חובת צדקה משותפת להורים, ולכן בוחנים לא רק כמה כל אחד מרוויח “על הנייר”, אלא גם מהי ההכנסה הפנויה והיכולת הכלכלית האמיתית של כל אחד מהם.
במקרים כאלה, אפילו אם האב ממשיך להיות החייב העיקרי כלפי הילדים מתוקף הדין הדתי בגילאים צעירים, ניתן לפסוק כי האם תישא בחלק מההוצאות – לרבות הוצאות חינוך, בריאות, מדור וחוגים – מתוך תפיסה של חלוקה הוגנת ומידתית של הנטל ההורי. בפועל, המשמעות עבור האם היא חיוב חודשי מעשי במזונות, גם אם הוא מוגדר פורמלית כהשתתפות בהוצאות ולא כ”מזונות בסיס".
מצב הפוך: האם משתכרת פחות – האם עדיין תחויב במזונות הילדים?
כאשר האם משתכרת פחות באופן משמעותי מהאב, ובפרט כאשר היא נושאת בחלק הארי של הטיפול היום־יומי בילדים, הסיכוי שהיא תחויב במזונות לטובת האב נמוך מאוד. גם במסגרת הלכת 919/15, שיצרה שוויון מגדרי עקרוני, בתי המשפט מדגישים כי אין נוסחה מתמטית קשיחה, אלא בחינה מהותית של טובת הילדים, פערי הכנסת ההורים, וזמני השהות בפועל.
לכן, במקרים רבים שבהם האם היא “הורה מרכז” עם הכנסה נמוכה או בינונית, והאב נהנה מהכנסה גבוהה בהרבה, דווקא הוא ימשיך לשאת במרבית נטל המזונות, גם אם זמני השהות מחולקים באורח שוויוני יחסית. יחד עם זאת, ככל שהאם משפרת את כושר ההשתכרות שלה לאורך השנים, או שחל שינוי בהסדרי השהות (למשל, מעבר למשמורת משותפת), ניתן יהיה לבחון מחדש את מערך החיובים.
שינוי נסיבות וחיוב מחדש
חיוב במזונות אינו “תעודת גמר” אחת ולתמיד, וניתן לעתור לשינויו כאשר מתרחשת “שינוי נסיבות מהותי” – כגון שינוי דרמטי בהכנסות אחד ההורים, שינוי בהסדרי השהות, מעבר מגורים משמעותי או שינוי בצרכי הילדים. כך, אם האם שהייתה בעבר נטולת חיוב במזונות החלה להרוויח סכומים גבוהים, או שהילדים עברו להתגורר עם האב, יכול האב להגיש תביעה להטלת חיוב מזונות גם עליה.
מנגד, אם אם שהייתה מחויבת במזונות נקלעה לקושי כלכלי חמור, או שהילדים עברו להתגורר עמה, ניתן לשקול הפחתה או ביטול של חיובה. בתי המשפט בוחנים בכל תיק מחדש את המכלול, תוך התחשבות בפסיקה העדכנית ובאיזון בין יכולת ההורים לבין טובת הילדים.
איך משרד עורכי דין מריאנו יכול לסייע לכם?
שאלת חיוב האם במזונות היא שאלה משפטית מורכבת, הדורשת ניתוח מקצועי של נתוני ההכנסה, זמני השהות, גילאי הילדים ופסיקה עדכנית, לרבות יישום מדויק של הלכת בע"מ 919/15 למקרה הקונקרטי. ליווי משפטי מקצועי מאפשר להורה המבקש להפחית את נטל המזונות, או להטיל חלק ממנו על ההורה השני, לבנות תשתית ראייתית נכונה, להעריך סיכויי ההליך, ולבחור באפיק הנכון – גישור, הסכם מוסכם או תביעה לבית המשפט.
משרד עורכי דין מריאנו העוסק בדיני משפחה ומזונות ילדים יכול לספק להורים ייעוץ פרטני, עריכת הסכמי גירושין הכוללים מנגנוני עדכון מזונות, וייצוג בהליכים משפטיים לשינוי או אכיפת חיובים קיימים. במציאות המשפטית החדשה, שבה גם אם עשויה להתחייב במזונות במקרים המתאימים, חשוב לקבל ייעוץ מקצועי מוקדם ולא לקבל החלטות מתוך הנחות ישנות שלא מתיישבות עוד עם הפסיקה. כדאי להתייעץ טרם פתיחת הליכים משפטיים אשר מבוססים על עובדות ולא הנחות מה אם? אנחנו נעזור לכם להכין אסטרטגיה משפטית נכונה ויעילה, צרו קשר לייעוץ ראשוני ללא התחייבות.