חזקת המתנה בין בני משפחה – סקירה משפטית

מה המשמעות של מתנה בין בני משפחה ואיך החוק והפסיקה מתייחסים לו ?

חוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה") קובע:

1. (א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.

(ב) דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות.

(ג) מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו.

מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.

3-4…..

(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן"

בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון."

בדין הישראלי מוכרות שלוש צורות של מתנה – שתיים בין חיים והשלישית מחמת מיתה: (א) מתנה המקוימת מיד (ב) התחייבות לתת מתנה בעתיד (ג) התחייבות לתת מתנה שתוקנה לאחר מותו של הנותן. על סוג זה של מתנה יחולו הוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה, בעוד שבמקרה הראשון יחול סעיף 1 לחוק המתנה ובמקרה השני – סעיף 5 לחוק המתנה.

הקניית המתנה עצמה כרוכה בשני יסודות. האחד, כוונה להקנות (הסכם שמכוחו מעביר הנותן את הזכות והמקבל ניאות לקבלה), השני, ביטוי חיצוני לפעולה.

(ע"א 3780/94 פלוני נ' לינדנבאום, נג(5) 529 {פמ"מ – 19/10/1999}).

היסוד המכריע הוא כוונתו של הצד הנותן, השאלה אם במקרה ספציפי נלוותה למעשה החיצוני כוונה להקנות את הנכס במתנה היא שאלה שבעובדה. לעיתים עשויה להתעורר שאלת פירוש מסמך ממנו ניתן ללמוד על הכוונה, וזו נחשבת לשאלה שבדין אולם אף בעניין זה קובעת כוונת הנותן.

(ע"א 712/74 פרומן נ' עזבון פרומן, ל(3) 110 {פמ"מ – 16/5/1976}).

דיני החוזים הכללים חלים בכל נושא שלא הוסדר בחוק המתנה, כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו". העובדה, שנותן המתנה אינו יכול לחזור בו ממנה איננה עומדת בסתירה לאפשרות ביטול הסכם המתנה בגלל הפגמים בחוזה (ע"א 173/72 גנאיים נ' גנאיים, כז(1) {פמ"מ – 31/1/1973}).

בפסיקה נקבע כי אין תוקף למתנה אשר ניתנה על ידי אדם שמצבו הנפשי היה מדורדר, וזאת למרות שאותו אדם חתם על חוזה המתנה לאחר שקיבל הסברים עליה (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי, נב(2) 582 {פמ"מ – 11/6/1998}).

טיבן של מתנות שהן ניתנות בשעה שקיימות קירבה וחיבה בין המעניק למקבל (ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, מג(3) 205 {פמ"מ – 21/9/1989}).

"מתנה" נטענת כטענת מגן ועל הטוען לה מוטל נטל השכנוע. אולם, הפסיקה הכירה בחריג המכונה "חזקת המתנה" לפיו כאשר בין הנותן למקבל מתקיימים יחסי קרבה מיוחדים של דאגה ואחריות לרווחת המקבל, הנטל יהיה על הנותן להוכיח שלא התכוון להעניק מתנה אלא שמדובר במעין הלוואה שיש להשיב (עמ"ש (ת"א) 50159-05-19 פלונית נ' אלמונית [נבו] {פמ"מ – 16/2/2020}).

במהלך השנים נעשתה בפסיקה אבחנה בין הענקת מתנה בין אלו שאינם בני משפחה לבין הענקת מתנה בין בני משפחה. וכך:

"….כאשר מדובר ביחסי משפחה – קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה ,….. יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים) …., והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה".( ע"א 3829/91 וולס נ' גת, מח(1) 801 {פמ"מ – 10/2/1994}.

מתנה במקרקעין לזכות שרשומה על שם נותן המתנה

מבחינה משפטית הסכם המתנה אינו בגדר מתנה מוגמרת, אלא מהווה התחייבות לתת מתנה, בהתאם לסעיף 5 לחוק המתנה. זאת משום שככלל, מתנה במקרקעין מסתיימת ברישום הבעלות במקרקעין על שם המקבל [(סעיף 7(א) לחוק המקרקעין, ע"א 954/93 חג'בי נ' בן יונה פ"ד נ (1) 417 (1996)]. בהיעדר רישום, הסכם המעניק זכויות במקרקעין יוגדר כהתחייבות לתת מתנה, ולא כמתנה מושלמת, אשר הנותן רשאי לחזור בו ממנה, בתנאי סעיף 5 לחוק המתנה (ע"א 7323/18 סאמר מוחמד בשר נ' עומר חסן בשר (2020) בפיסקה 4 [פורסם בנבו]).

ניתן לוותר על הזכות לחזור מהמתנה. ולהדגיש שאין המדובר בהתחייבות לתת מתנה, ובכך נחסמת הזכות לביטול נוכח הוראות סעיף 5(ב) סיפא לחוק המתנה [(ור' בעניין זה עמ"ש (מרכז) 32367-08-22 א.ב נ' צ.נ. [פורסם בנבו] (30.1.2023)].

חוק המתנה, קובע, כי "בעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון".

אולם כאשר מדובר במתנה של נכס מקרקעין, חלות הוראות החוק המיוחדות לענין זה, חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

סעיף 7 לחוק קובע כי " עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ועסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה", ואילו סעיף 8 לחוק קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

מתנה במקרקעין שאינה רשומה על שם נותן המתנה - זכות אובליגטורית במקרקעין (זכות חוזית)

סעיף 6 לחוק המתנה וסעיף 7 בחוק המקרקעין:

"מצירוף סעיפים אלה עולה כי הקניית בעלות במקרקעין בדרך של מתנה מסתיימת עם רישום הבעלות במרשם המקרקעין על שמו של מקבל המתנה, ועד לביצוע הרישום אין מדובר אלא בהתחייבות לעשות עסקת מתנה. …

עם זאת, הבחינה הפסיקה בין "דבר מתנה" שהוא זכות במקרקעין לבין "דבר מתנה" שהוא זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין. כך מקום שבו "דבר המתנה" הוא זכות במקרקעין, מדובר בהתחייבות לעשות עסקת מתנה עד לרישום הזכות במרשם המקרקעין. לעומת זאת מקום שבו "דבר המתנה" הוא זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין מדובר בנכס שאינו מקרקעין לגביו יחולו דרכי ההקניה הקבועות בסעיף 6 לחוק המתנה, ועסקת מתנה בו ניתנת להשלמה גם בלא רישום במרשם המקרקעין…"

"סיווגו של "דבר המתנה" שניתן על-ידי בעל הזכות האובליגטורית נקבע על-פי כוונת הצדדים לעסקה ולסיווג האמור עשויה להיות השלכה על יכולתו של נותן המתנה לחזור בו ממנה. כאשר מדובר בהמחאת זכות אובליגטורית, מקבל המתנה (הנמחה) הופך להיות בעל הזכות האובליגטורית, בהתקיים התנאים שנקבעו בסעיף 6 לחוק המתנה. במקרה כזה אין נותן המתנה יכול לחזור בו מן המתנה שהושלמה והזכות האובליגטורית שהייתה לו במקרקעין עוברת למקבל המתנה" (מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1986 358 (מהדורה שנייה, 1996). "לעומת זאת, מקום שבו מדובר בהתחייבות של נותן המתנה כלפי מקבל המתנה להעביר את זכויותיו במקרקעין בעתיד, הרי ש"דבר המתנה" הינו זכות במקרקעין וכל עוד לא נרשמה הזכות על שמו של מקבל המתנה במרשם המקרקעין, בפנינו התחייבות לעשות עסקת מתנה במקרקעין שנותנה יכול לחזור בו ממנה בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף 5(ב) לחוק המתנה".

יש לבחון האם עסקינן בזכויות במקרקעין, לסיווג דבר המתנה שהוענק בהסכם המתנה הינו מבחן אומד דעת הצדדים. מבחן במסגרתו יש לבחון אם הכוונה בהסכם המתנה הייתה להענקת זכויות אובליגטוריות או שמא זכויות קנייניות.

יש להבחין, בין מתנה של זכות במקרקעין עליה יחול גם סעיף 7(א) לחוק המקרקעין ובין מתנה של זכות חוזית (אובליגטורית) למקרקעין. זכות חוזית זו ניתנת להעברה מיד (סעיף 2 לחוק המתנה). הנה כי כן, זכות חוזית מועברת בדרכים שונות מאלו שנקבעו בחוק המקרקעין (ע"א 641/83 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד מ(2)253, 256-257).

אם לנותן המתנה הייתה זכות אובליגטורית במקרקעין (בין אם הינם בעלי הזכות לקבל רישום ובין חכירה) (אז תחול הוראת סעיף 6 לחוק המתנה), הרי די בתצהיר המתנה שנחתם, כדי לומר שדבר המתנה הוקנה למקבל בעת עריכת התצהיר.

לעומת זאת, אם נותן המתנה רשום כבעל הזכות במקרקעין (אז חלה הוראת סעיף 7(א) לחוק המקרקעין), הרי אין די בתצהיר המתנה וכל עוד לא הושלמה העסקה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, ניתנה למקבל התחייבות לתת מתנה.

"אם זכותו של נותן המתנה היא זכות אובליגטורית בלבד, הרי בהעבירו זכות זו לאחר מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים הוא את המתנה, ומי שהופך להיות בעל הזכות האובליגטורית תחתיו, הוא מקבל המתנה. לעומת זאת, אם הוא רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב להעביר לאחר את הזכות הרשומה, הרי שכל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר, לא הושלמה המתנה, והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה". (ע"א 1284/92 אריה רתם נ' מנחם רתם, פ"ד מט(5) 257, 260 (1996); ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, פ"ד נח(2) 106, 116 (2003) ובע"מ 7880/10 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 4.11.2010)).

בפס"ד אריה רתם נ' מנחם רתם קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן:

"אין מניעה לתת מתנה במקרקעין, כפי שאין מניעה להתחייב לתת מתנה במקרקעין, והכול תלוי בזכות שבידי נותן המתנה או ההתחייבות. אם זכותו של הנותן היא זכות אובליגטורית בלבד, דהיינו, אם הוא עצמו אינו הבעלים הרשום של המקרקעין אלא הוא בעל הזכות לקבל רישום (בין של בעלות בין של חכירה), הרי בהעבירו זכות זו לאחר מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים הוא את המתנה, ומי שהופך להיות בעל הזכות האובליגטורית תחתיו, הוא מקבל המתנה. לעומת זאת, אם הוא רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב להעביר לאחר במתנה את הזכות הרשומה, הרי כל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר, לא הושלמה המתנה, והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה".

(ע"א 1284/92 אריה רתם נ' מנחם רתם, מט(5) 257, 260 (1996)‏‏ ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, פ"ד נח(2) 106 (2003), סעיף 8 לפסק הדין).

כמתואר לעיל, אם לנותן המתנה הייתה זכות אובליגטורית במקרקעין (בין אם הינם בעלי הזכות לקבל רישום ובין חכירה) (אז תחול הוראת סעיף 6 לחוק המתנה), הרי די בתצהיר המתנה שנחתם, כדי לומר שדבר המתנה הוקנה למקבל בעת עריכת התצהיר.

ייפוי כוח בלתי חוזר

מה קורה שיש לנו ייפוי כוח בלתי חוזר ? כאן נגלה שבעצם נותן המתנהבחר שלט לחזור בו; ובמילים אחרות וכאמור בסיפא לסעיף 5(ב) לחוק המתנה – האם יש בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר שנתן המעניק למקבל בבחינת ויתור בכתב על זכות המעניק לחזור בו מהתחייבותו?

הדעות היו חלוקות במרוצת השנים. למרות קיומם של הבדלים קטנים (ניואנסים) בין הדעות השונות, שהומשגו כהבדלים ב"דגש ומשקל", בפסיקת בית המשפט העליון העמדה, לפיה "הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר אכן מהווה, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, משום ראיה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, זכות המוקנית לו בסעיף 5(ב) לחוק" (בע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, [נבו], 2.8.2017), פסקה 14 לפסה"ד של כב' השופט מ' מזוז; הדגשה לא במקור; כן ר' את ניתוח הסוגיה, שם, בפסקאות 8-14).

כפי שניתן לראות ולפי נסיוני הרב, תמיד עדיף להחתים את נותן המתנה על ייפוי כוח בלתי חוזר ובמיוחד אם הרישום במקרקעין לא על שמו. כאשר עסקינן בזכות חוזית (כמתואר לעיל), וישנו צפי לעיכוב ברישום המקרקעין אף חובה לדעתי להחתים על ייפוי כוח בלתי חוזר, שאם חס וחלילה נותן המתנה יילך לעולמו שאר היורשים לא יוכלו לסקל את המשך הליך של רישום המקרקעין על מקבל המתנה.

מתנה מחמת מיתה

הזכות לביטול מתנה היא זכות אישית שאינה ניתנת להורשה ואינה מוקנית לזוכה בעיזבון. החזרה לפי סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 היא זכות אישית. לפיכך, משהמנוח לא חזר בו מהמתנה, הרי שמדובר בהסכם מתנה שריר, תקף ובלתי ניתן לביטול.

מה קורה שלא הועברה זכות החזקה בנכס, ובייחוד כאשר לא הועברו הזכויות ברישום, לא מדובר במתנה בחיים אלא במתנה מחמת מיתה. בע"א 879/14 נחשון נ' יהודה (נבו, 5.5.16 ) נפסק:

"המקרה הטיפוסי שבו מתעוררת הסוגיה בדבר מתנה מחמת מיתה הוא עסקה שבה כוונת הנותן היא ברורה – רצונו כי דבר המתנה יועבר לרשות המקבל רק לאחר מותו. במקרים אלה תיפסל עסקת המתנה בהיותה מתנה מחמת מיתה". בתמ"ש (ת"א) 17560/97 כובשי נ' שרעבי (נבו, 9.9.02) אמר בית המשפט כי ניתן לראות את המתנה כמוקנית לאחר המוות, כאשר נאמר ע"י נותן המתנה במפורש, כי "הרשות" על הנכס עוברת למקבלים רק לאחר מות נותן המתנה (ע"א 524/84 צברי נ' שוקרי פד"י ל"ט (2), 710) או כאשר נותן המתנה הותיר בידיו את מלוא השליטה על הנכס, כגון מגורים, ואף מכירתו וקבלת התמורה (ע"א 763/88 פילובסקי נ' רו"ח עובדיה בלס, פד"י מ"ה (4), 521), (עניין פילובסקי) או כאשר מהראיות (עדויות) עלתה ראיה למתנה לאחר המוות בד בבד עם העובדה, כי המקבל לא עשה בנכס מנהג בעלים, ואף חתם על חוזה שכירות עם נותן המתנה, לאחר שכבר נחתם הסכם המתנה (ע"א 6277/95 התאחדות עולי רומניה נ' אלי קרן, פד"י נ"ג (1), 817).

השפעה בלתי הוגנת במתנה

כן כמו בצוואה גם במתן מתנה ניתן לבחון במשקפיים של השפעה בלתי הוגנת מצד הנותן. למשל כאשר מדובר בהענקת דירת מגורים על ידי אדם ערירי או שתלויי באדם אחר, דירה המהווה את כרית הביטחון העיקרית, מתחייבת הקפדה יתרה ובדיקה זהירה האם אכן ניתנה המתנה מרצון חופשי, עת לא הופעלו על הנותן השפעות פסולות.

יש להידרש להתנהגות הצדדים ולנסיבות העניין לפני כריתת החוזה ולאחריו. בתוך כך, יש לתת את הדעת לאופי העסקה, במקרה זה עסקת מתנה. המגמה הכללית בדיני המתנה היא להגן בעיקר על נותן המתנה, להבדיל ממקבלה. הגיונה של גישה זו טמון בכך, שמקבל המתנה הוא צד שלא תרם מצדו דבר לעסקה ושכל מה שניתן לו – בחסד ניתן. לפיכך, הוא איננו זכאי לאותה מידה של הגנה הניתנת למי שתרם לעסקה החוזית, הוא נותן המתנה. לפיכך, בעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת של הנותן – כי זו ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה; וניתן יהיה להכיר בציפיות מקבל המתנה כלגיטימיות, אך כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעים בצורה ברורה וחד משמעית על כוונת המעניק להתקשר בחוזה. נוכח אופי עסקת המתנה, ישנה אפוא ציפייה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונות המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית. היה ויתגלה פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה, רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד משמעי (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582 (1998)‏; ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.3.2020)‏; ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714 (1989)‏; ע"א (ת"א) 1612/03 גרינפלד נ' וולי, תשס"ג(1) 835 [פורסם בנבו] (2004)).

גמירות הדעת של נותן המתנה עלולה להיפגם עת מתקיים פגם ברצונו, מחמת טעות, הטעיה, כפיה, עושק והשפעה בלתי הוגנת. דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת חלה בדיני הירושה (סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965). משמעותה – ניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון או בתלות של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי. הדעה המקובלת היא, כי יש להחיל דוקטרינה זו אף על עסקאות מתנה. הכלל הוא, כי אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי יתרון בלתי הוגן על דרך קבלת דבר בעל ערך (בדרך של מתנה, צוואה או חוזה), ניתנת הפעולה לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה (במקרה של צוואה מדובר על בטלות גמורה). ראו: תמ"ש (כ"ס) 27977-06-10 מ.י. נ' א.ע. [פורסם בנבו] (27.6.2012) (להלן – עניין מ.י.); ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך ב', מהדורה שלישית, 2017) בעמ' 1197 – 1201 (להלן – פרידמן).

התחייבות למתנה טעונה מסמך בכתב – לפי סעיף 5(א) לחוק המתנה, התחייבות לתת מתנה בעתיד חייבת להיערך בכתב. עם זאת, עצם קיום מסמך כתוב אינו מבטיח את קיום העסקה, כפי שעולה מפרשת שלאבנה נ' ממונה חדלות פירעון, שם נדונה מתנת מקרקעין שלא נרשמה בטאבו.
זכות החזרה מהתחייבות – סעיף 5(ב) לחוק קובע כי כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו. בפרשת ע.ע נ' א.ע נקבע כי השקעת הנתבע סכומים משמעותיים בנכס מנעה מהמנוחה לחזור בה מהמתנה.
זכות אובליגטורית במקרקעין – זכות שאינה רשומה על שם נותן המתנה אינה ניתנת לחזרה, אלא עם נותן המתנה ו/או מי מטעמו הוכיחו "השפעה בלתי הוגנת", "זיוף", או כל דבר אחר שבחוק החוזים.
מוות הנותן – זכות החזרה מהתחייבות למתנה היא אישית ואינה עוברת ליורשים.
השפעה בלתי הוגנת – ניתן לבטל העברה במתנה בעילה של השפעה בלתי הוגנת, על פי מבחני הפסיקה.

מתנה או הלוואה – חזקת המתנה במשפחה

בפסיקה נקבע כי "בבואו של בית המשפט להכריע בשאלה האם יש לסווג כספים שקיבלו בני זוג מהוריהם במהלך נישואיהם כמתנה או כהלוואה, נקודת המוצא היא כי יש להחיל את "חזקת המתנה", דהיינו יש להניח כי הורים התכוונו להעניק מתנה לבני זוג, וזאת בשל יחסי הקרבה המיוחדים השוררים ביניהם… ההנחה הטמונה בחזקה זו היא כי אין במשבר בחיי הנישואין שהתרחש לאחר מכן כדי להוביל למסקנה כי מתנות שקיבלו בני הזוג מהוריהם במהלך נישואיהם יהפכו להלוואות. ואולם, ככל חזקה שאינה חלוטה, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, והנטל לסתור זאת מוטל על הטוען אחרת". (בג"ץ 1907/22 פלוני נ' פלונית (נבו 12.06.2022) וההפניות שם).

עוד נקבע כי: "אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות" (ע"א 343/87 פרי נ' פרי [נבו] (8.4.1990).

"ככלל לא יקרא אל תוך חוזה מתנה, תנאי שאין בו" (ראו: ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, מג(3) 205)

המלצות מעשיות

פירוט מפורש בהסכם – יש לציין במדויק את מהות הנכס) לדוגמה: "דירת גג" vs. "כל הזכויות במבנה")
תיעוד שינויי מצב – תיעוד השקעות כספיות או פעולות המראות הסתמכות על המתנה (כגון מעבר דירה).
הימנעות מרישומים חלקיים – השלמת רישום בטאבו מונעת טענות על כוונות בלתי ממומשות.

פסיקות בתי המשפט מדגישות את האיזון בין כיבוד רצון הנותן לבין הגנה על מקבל המתנה שהסתמך על ההבטחה. כפי שציין בית המשפט בע"א 760/83 פילובסקי נ' זיטלני:

"ככל שהמתנה יקרה יותר והשינוי במצב המקבל משמעותי יותר – כך גובר הצורך להגן על קום ההתחייבות."

התמודדות עם פסקי דין המתנגדים לחזקת המתנה

פסקי דין המתנגדים להחלת חזקת המתנה אינם מבטלים את עקרון החזקה, אלא מצמצמים את תחולתה למקרים מסוימים בלבד, בהתאם לנסיבות היחסים ולראיות שבפני בית המשפט. להלן עקרונות מרכזיים להתמודדות עם פסיקה כזו:

הבחנה בין סוגי יחסים משפחתיים

בתי המשפט קבעו כי חזקת המתנה אינה חלה אוטומטית בכל מערכת יחסים משפחתית. לדוגמה, בפסק הדין בע"א 34/88 רייס נ' עזבון המנוחה חוה אברמן, נקבע כי החזקה חלה בעיקר כאשר קיימת מערכת יחסים שבה טבעי להניח שהמעביר מחויב לדאוג לרווחת המקבל – למשל, הורה לילדו. לעומת זאת, בין אחים או קרובי משפחה רחוקים יותר, לא תחול החזקה אלא אם יוכח קשר מיוחד של דאגה או תמיכה כלכלית.

נטל ההוכחה – מתי עובר ולמי

בפסקי דין כמו רע"א 8068/16 קטן נ' כהן, הודגש כי כאשר מדובר ביחסים שאינם יחסי הורה-ילד, הנטל להוכיח שמדובר במתנה עובר למקבל, ולא לנותן. רק במקרים של "יחסי דאגה מובהקים" – כמו בין הורים לילדיהם – יועבר הנטל לנותן להוכיח שלא התכוון למתנה.

הגבלת החזקה לנסיבות מיוחדות

בתי המשפט מצמצמים את תחולת החזקה למקרים בהם יש ראיות ברורות לכוונת מתנה, או כאשר מדובר בהענקה "במורד" (מהורה לילד או מסב לנכד), ולא בהכרח בין שווים (כגון אחים או בני דודים). כך, למשל, בפס"ד פלונית נ' פלוני נקבע כי יחסי אח ואחות אינם מקימים חזקת מתנה, אלא אם יוכח אחרת בראיות.

התנהגות מחפירה ונסיבות לביטול מתנה

גם כאשר חלה חזקת מתנה, ישנם חריגים המאפשרים לנותן לחזור בו מהתחייבותו – למשל, בשל התנהגות מחפירה של המקבל (סעיף 5(ג) לחוק המתנה). בפס"ד חיון נ' חיון נקבע כי התנהגות כזו מצד המקבל עשויה להצדיק את ביטול המתנה, גם אם נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר.

התמודדות מעשית

יש להציג לבית המשפט ראיות ברורות לכוונה האמיתית של הצדדים (האם מדובר במתנה או הלוואה).
יש להדגיש את סוג הקשר המשפחתי והאם הוא מקים חזקת מתנה לפי ההלכה הפסוקה.
כאשר קיימת פסיקה המתנגדת לחזקת המתנה, יש להסתמך על נסיבות המקרה, ראיות חיצוניות (כגון מסמכים, עדים, התנהלות הצדדים) וטיב מערכת היחסים כדי להוכיח את הכוונה האמיתית.
יש להפנות לפסיקה עדכנית ולבדוק האם המקרה דומה לנסיבות שבהן צומצמה או נשללה החזקה.

פסקי דין המתנגדים לחזקת המתנה אינם שוללים אותה לחלוטין, אלא מבהירים שהיא חלה רק במערכות יחסים מסוימות ובנסיבות מתאימות. ההתמודדות המשפטית מחייבת ניתוח זהיר של טיב הקשר, נסיבות ההענקה, היקף התמיכה, והאם קיימות ראיות ברורות לכוונת מתנה או שמא מדובר בהלוואה או עסקה אחרת.

הסיבות העיקריות לפסיקות המתנגדות לחזקת המתנה

פסיקות המתנגדות להחלת חזקת המתנה בין בני משפחה נשענות על מספר עקרונות משפטיים מרכזיים, כפי שעולה מניתוח פסקי הדין הרלוונטיים:

היעדר קשר משפחתי "טיפוסי"

בית המשפט מצמצם את תחולת החזקה ליחסים בעלי אופי הורי/צאצא מובהק. בפרשת תמ"ש 53133-03-19 נקבע כי החזקה אינה חלה אוטומטית בין אחים או קרובים מדרגה שנייה, אלא רק כאשר קיימת הוכחה ליחסי תלות ונתינה ייחודיים. לדוגמה, מתנה מאם לבתה עשויה להיחשב במסגרת החזקה, אך מתנה בין אחים תידרש להוכחת כוונת מתנה מפורשת.

חוסר בהירות בהסכם

כאשר ההסכם אינו מפרט במדויק את תנאי המתנה (כגון מועד ההעברה או תלותה בנסיבות עתידיות), בתי המשפט נוטים לדחות את החזקה. בפרשה האמורה נדחתה טענת המתנה בין אם לבתה, בין היתר משום שייפוי הכוח הנוטריוני לא פירט את זכויות המקבלת לאחר מות האם, ובשל אי-רישום הזכויות בטאבו.

התנהגות מחפירה של המקבל

סעיף 5(ג) לחוק המתנה מאפשר ביטול מתנה אם המקבל הפגין "התנהגות מחפירה" כלפי הנותן. בפרשה זו טענה האם כי בתה הזניחה אותה וסירבה לסייע לה בהוצאות רפואיות – טענה שאם הייתה מתקבלת, הייתה מצדיקה ביטול המתנה גם ללא קשר לחזקה.

אי-מימוש מלא של ההתחייבות

החזקה מתערערת כאשר ההעברה לא הושלמה בפועל. בפסק הדין הודגש כי אי-רישום הנכס בטאבו על שם הבת, לצד העובדה שהאם המשיכה להתגורר בנכס, העלו ספקות לגבי כוונת המתנה הממשית.

העדר ראיות לכוונת מתנה

במקרים שבהם קיים חשד להעברת נכס כתוצאה מלחץ או מניפולציה (כגון ניצול חולשה כלכלית), בית המשפט ידרוש הוכחות חיצוניות לכוונה. בפרשה זו צוין כי היעדר תמורה מצד הבת והעדר תיעוד להסדרי מימון חיזקו את החשד שמדובר בעסקת מכר ולא במתנה.

הפסיקה מתנגדת לחזקת המתנה בעיקר כאשר קיים פער בין הכוונה המוצהרת להתנהלות המעשית, או כאשר היחסים המשפחתיים אינם מקיימים את התנאים ל"יחסי דאגה מובהקים". כפי שציין בית המשפט:

"לא די בקרבה משפחתית גרידא – נדרש מבחן הכוונות הממשי של הצדדים, כפי שהוא משתקף במעיהם ובמסמכיהם."

החלת חזקת המתנה או חזקת השיתוף בנכסים שהועברו במתנה במשפחה

שמירה על הפרדה רכושית ברורה

בפסקי דין שונים נקבע כי כאשר בן משפחה (לרוב בן זוג) קיבל נכס במתנה ושמר עליו בנפרד לאורך כל חיי הנישואין, לא תוחל חזקת השיתוף או חזקת המתנה, גם אם קיימת מערכת יחסים קרובה. כך, בפסק הדין בתמ"ש 1165-06-18, הודגש כי הנכס שהתקבל במתנה מהורה נוהל כל השנים בנפרד, לא שותף או עורבב עם נכסים משותפים, ולא היה כל מצג כלפי בן הזוג השני כי יש לו זכות בו. במצב כזה, נקבע שאין הצדקה כלכלית להחיל את חזקת השיתוף, שכן הדבר יפגע בזכות הקניין של מקבל המתנה ויצור "עיוות" כלכלי.

היעדר תרומה כלכלית או הסתמכות

בתי המשפט בוחנים האם בן הזוג השני תרם תרומה כלכלית משמעותית לנכס או הסתמך עליו לצורך קבלת החלטות מהותיות (למשל, השקעות בנכס או ויתור על אינטרסים כלכליים אחרים). כאשר לא מתקיימת תרומה או הסתמכות כזו, לא תוחל חזקת השיתוף או חזקת המתנה, גם אם מדובר בנכס יקר ערך שהתקבל במתנה.

הגנה על אינטרסים כלכליים של צדדים שלישיים

במקרים מסוימים, בית המשפט שוקל את ההשפעה הכלכלית של החלת החזקה על יורשים, נושים או ילדים מנישואין קודמים. לדוגמה, כאשר החלת חזקת המתנה תוביל לפגיעה מהותית בזכויות יורשים אחרים או תאפשר "ריקון עיזבון" באמצעות מתנות במהלך החיים, ייטה בית המשפט לצמצם את תחולת החזקה.

היעדר שוויון כלכלי בין הצדדים

במקרים בהם אחד הצדדים הביא עמו נכסים משמעותיים לנישואין (לרוב במתנה או בירושה), והצד השני לא תרם כלכלית לנכס, תיטה הפסיקה לשמר את ההפרדה הכלכלית ולא להחיל חזקות אוטומטיות של שיתוף או מתנה, כדי למנוע תוצאה כלכלית בלתי צודקת.

בתי המשפט נוטים שלא להחיל חזקת מתנה כאשר הדבר יוביל לתוצאה כלכלית בלתי הוגנת, לפגיעה בזכות הקניין של מקבל המתנה, או כאשר לא מתקיימות נסיבות של הסתמכות, תרומה או ערבוב נכסים. שיקולים כלכליים אלו באים לידי ביטוי במגוון פסקי דין העוסקים במתנות ונכסים "חיצוניים" במשפחה.

התנגדות להחלת חזקת המתנה

דוגמאות וסיבות עיקריות:

התדרדרות מערכת היחסים: בפסק דין שעסק בהורים שהעבירו לבתם ולחתנם זכויות שימוש במקרקעין, בית המשפט בחן מחדש את תוקף המתנה לאחר שמערכת היחסים בין הצדדים הידרדרה לסכסוך חריף. ההורים טענו כי לא התכוונו להעניק מתנה בלתי הדירה, במיוחד נוכח השינוי ביחסים והעדר הסכמה על הסדרים ברורים בכתב . בית המשפט בחן האם אכן נכרת הסכם פנים-משפחתי מחייב, והאם ניתנה המתנה מתוך יחסי אמון וקרבה שחלפו מהעולם.
היעדר הסכמה משפחתית ברורה: כאשר לא נחתם הסכם מסודר או קיימת מחלוקת מהותית בין בני המשפחה לגבי כוונת המתנה והיקפה, בית המשפט עשוי להימנע מהחלת חזקת המתנה. דוגמה לכך היא כאשר בני משפחה טוענים לזכויות שונות באותו נכס, אך אין תיעוד ברור או הסכמה משפחתית כוללת.
הגנה על אינטרסים של בני משפחה אחרים: לעיתים, התנגדות לחזקת המתנה נובעת מהצורך להגן על בני משפחה נוספים (למשל, אחים או יורשים פוטנציאליים), במיוחד כאשר יש חשש לפגיעה בזכויותיהם עקב הענקת מתנה חד-צדדית או לא מוסכמת.

משרד עורכי דין מריאנו מומחים בתביעות רכוש, תביעות והגנות על הסכמי מתנה

משרד עורכי דין מריאנו מומחים ובעלי ניסיון רב בתחום המשפחה ותביעות לחזקת המתנה במקרקעין ובמטלטלין. מהניסיון שלנו תמיד כדאי לערוך מסמך להעברה אשר מפרט את מלא הפרטים, ושנותן לצדדים הסברים בעניין זה לפני שהם מגיעים לסכסוכים מיותרים במשפחה. בתי המשפט נוטים שלא להחיל חזקת מתנה כאשר היחסים המשפחתיים בין הצדדים התערערו, כאשר לא קיימת הסכמה משפחתית ברורה, או כאשר יש צורך להגן על אינטרסים של בני משפחה נוספים. שיקולים משפחתיים אלה מהווים עילה מרכזית להתנגדות לחזקה בפסיקה.