הסדרת מעמדם של ילדים ששוהים בישראל ללא אזרחות

מעמד ילדי שוהים בלתי חוקיים בישראל והסדרת מעמדם

ילדי שוהים בלתי חוקיים בישראל מהווים קבוצה ייחודית המעדנת תסבוכת משפטית וחברתית רבת שנים. בישראל אלפי ילדים שזכאותם למעמד אינה מוסדרת, והם מתמודדים עם קשיים הנובעים מהיעדר זכויות יסוד כגון שירותי בריאות, חינוך, ביטחון סוציאלי ועוד. בישראל, נושא מעמדם של ילדי שוהים בלתי חוקיים (להלן: שב"ח) מהווה אתגר משפטי מורכב, המשלב בין מדיניות הגירה מחמירה לבין שיקולים הומניטריים והגנה על זכויות ילדים. שוהים בלתי חוקיים הם אזרחים זרים השוהים בישראל ללא אשרת שהייה תקפה, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. ילדיהם, שנולדים או גדלים כאן, אינם זוכים באופן אוטומטי למעמד חוקי, שכן ישראל אינה מיישמת עיקרון "זכות האדמה" (jus soli) מלאה, אלא בעיקר "זכות הדם" (jus sanguinis) על פי חוק האזרחות, התשי"ב-1952. מאמר זה, המיועד לקהל הרחב וללקוחות פוטנציאליים, יסקור את המסגרת המשפטית, ההסדרים ההיסטוריים, האפשרויות הנוכחיות להסדרת מעמד והליך הבקשה. כעורך דין המתמחה בדיני הגירה, אדגיש כי כל מקרה דורש ייעוץ אישי, שכן הפסיקה והמדיניות משתנים

המסגרת המשפטית – עקרונות כלליים:

בעיקרון, בישראל מעמדו המשפטי של קטין נגזר מהוריו. כלומר, אם ההורים שוהים כבלתי חוקיים – הילדים אינם זכאים למעמד חוקי אוטומטי. ילדים רבים של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה ללא אשרה שוהים בישראל ומעמדם אינו מוסדר – הדבר נובע ממערכת ההגירה והמקלט בישראל ומהקריטריונים הנוקשים שנקבעו לאורך השנים לצורך קבלת מעמד עבור ילדים אלו.

חוק הכניסה לישראל קובע כי כניסה או שהייה ללא אישור מהווה עבירה פלילית, והדבר חל גם על ילדים, אם כי הם עצמם אינם נושאים באחריות פלילית. ילדים שנולדים בישראל להורים זרים ללא מעמד אינם מקבלים אזרחות אוטומטית, בניגוד למדינות כמו ארצות הברית. במקום זאת, מעמדם נגזר ממעמד ההורים: אם ההורים הם שב"ח, הילדים נחשבים ככאלה אף הם, ועלולים להיות חשופים להליכי גירוש.

עם זאת, חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, alongside אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן כמו אמנת זכויות הילד (אושרה ב-1991), מחייבים שיקול דעת הומניטרי. בית המשפט העליון בפסיקות כמו בג"ץ 446/18 הדגיש כי יש לאזן בין ריבונות המדינה לבין זכויות הילד, במיוחד אם הילד התער בחברה הישראלית, דובר עברית ולמד במערכת החינוך. יתרה מכך, ילדים חסרי מעמד זכאים לזכויות בסיסיות כמו חינוך חובה (חוק לימוד חובה, התש"ט-1949) וטיפול רפואי, אך ללא מעמד רשמי הם מוגבלים בקצבאות, עבודה ועוד.

בקרב אוכלוסיות ספציפיות, כמו ילדי מבקשי מקלט מאפריקה (בעיקר מאריתריאה וסודן), המעמד הוא זמני בלבד – רישיון שהייה קבוצתי (אשרה מסוג 2א5) – שאינו מוביל לאזרחות. דו"ח המוקד לפליטים ולמהגרים משנת 2022 מציין כי כ-5,000 ילדים כאלה חיים בישראל ללא מעמד קבוע, וזכויותיהם מוגבלות.

החלטות ממשלה ומדיניות רשות האוכלוסין:

בעשור האחרון, התקבלו שתי החלטות ממשלה מרכזיות בעניין זה:

החלטה 156 מיום 18.6.2006: הייתה החלטה "חד-פעמית" אשר אפשרה קבלת מעמד לילדים שנולדו בישראל, חיו בארץ 6 שנים לפחות, נכנסו לישראל כחוק לפני גיל 14, לומדים וחיים במדינה, והוריהם נכנסו לישראל כחוק. מעמד ניתן בעד הילדים ולעיתים גם לבני משפחתם.
החלטה 2183 מיום 1.8.2010: תיקנה והרחיבה את ההסדר המקורי ואפשרה הענקת "רישיון ישיבת קבע בישראל" לילדי שוהים בלתי חוקיים והענקת "רישיון ישיבת ארעי" להוריהם, בתנאי שהילדים עומדים בדרישות ההחלטה, כדוגמת התערות בחברה ובתרבות הישראלית, לימודים ועוד. גם כאן, המעמד ניתן בעיקר לילדים שעמדו בקריטריונים בתקופת ההחלטה בלבד – חד פעמית.

הסדרים היסטוריים למתן מעמד

בעבר, הממשלה אישרה הסדרים זמניים ("הסדר לשעה") למתן מעמד לילדי שב"ח שהתערו בחברה. ההסדרים נבעו מלחץ ציבורי ומשפטי, והתמקדו בילדים שנולדו בישראל וגדלו כאן.

החלטת ממשלה 156 (18.6.2006): אפשרה לשר הפנים להעניק ישיבת קבע לילדי שב"ח שנולדו בישראל, התערו בחברה (למשל, לומדים בעברית, משולבים חברתית) והוריהם נכנסו חוקית בתחילה. הקריטריונים כללו:
- גיל הילד: מעל 6 שנים.
- שהייה רציפה בישראל מלידה.
- היעדר רישום פלילי.
- הורים ואחים יקבלו מעמד זמני עד בגרות הילד. הבקשה דרשה מסמכים כמו תעודות לידה, אישורי לימודים ושימוע.

החלטת ממשלה 2183 (1.8.2010): הרחיבה את ההסדר, והובילה למתן מעמד לכ-800 ילדים. הקריטריונים דומים, עם דגש על התערות תרבותית וחברתית. הוועדה הבין-משרדית בדקה בקשות, ושר הפנים אישר אותן.

הסדרים אלה היו זמניים, ולא חודשו באופן רשמי מאז 2010. האגודה לזכויות האזרח (אגודה) ביקרה אותם כמצומצמים מדי, והציעה לשנות קריטריונים כמו חובת לידה בישראל.

זכויות ילדים ללא מעמד:

מעמד הילדים כבלתי חוקיים מונע מהם זכויות רבות, ובפועל לעיתים המדינה, על פי הנחיה הומניטרית וברוחה של אמנת זכויות הילד, מאפשרת להם להישאר, ללמוד ולקבל טיפול רפואי בסיסי. אולם, החשש מפני גירוש תמיד קיים, והטיפול בילדים נעשה תמיד לגופו של מקרה.

נכון לשנת 2025, אין חקיקה ייעודית או נוהל סדור להסדרת מעמד ילדי שב"ח. ההליך מתנהל על בסיס שיקולים הומניטריים מיוחדים, דרך הוועדה הבין-משרדית להיתרי שהייה (באישור שר הפנים). זה כולל:

איחוד משפחות הומניטרי: אם הילד התער בחברה, ניתן לבקש היתר שהייה מטעמים הומניטריים, גם אם ההורים הם שב"ח. הבקשה מוגשת לרשות האוכלוסין וההגירה.
בקשה למקלט: אם ההורים מבקשי מקלט, הילדים מקבלים הגנה קבוצתית זמנית, אך לא קבועה.
ילדי עובדים זרים: אין זכות מוקנית; ההסדרה תלויה בשיקול דעת, תוך איזון בין מדיניות הגירה לבין זכויות הילד.

במקרים קיצוניים, כמו ילדים חסרי מעמד שגדלו כאן כל חייהם, ניתן לעתור לבג"ץ להכרה במעמד.

המסגרת המשפטית הבסיסית לחוק הכניסה לישראל

עם זאת, חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן כמו אמנת זכויות הילד (אושרה ב-1991), מחייבים שיקול דעת הומניטרי. בית המשפט העליון בפסיקות כמו בג"ץ 446/18 הדגיש כי יש לאזן בין ריבונות המדינה לבין זכויות הילד, במיוחד אם הילד התער בחברה הישראלית, דובר עברית ולמד במערכת החינוך. יתרה מכך, ילדים חסרי מעמד זכאים לזכויות בסיסיות כמו חינוך חובה (חוק לימוד חובה, התש"ט-1949) וטיפול רפואי, אך ללא מעמד רשמי הם מוגבלים בקצבאות, עבודה ועוד.

הסדרים היסטוריים למתן מעמד

החלטת ממשלה 156 (18.6.2006): אפשרה לשר הפנים להעניק ישיבת קבע לילדי שב"ח שנולדו בישראל, התערו בחברה (למשל, לומדים בעברית, משולבים חברתית) והוריהם נכנסו חוקית בתחילה. הקריטריונים כללו:
- גיל הילד: מעל 6 שנים.
- שהייה רציפה בישראל מלידה.
- היעדר רישום פלילי.
- הורים ואחים יקבלו מעמד זמני עד בגרות הילד. הבקשה דרשה מסמכים כמו תעודות לידה, אישורי לימודים ושימוע.

החלטת ממשלה 2183 (1.8.2010) : הרחיבה את ההסדר, והובילה למתן מעמד לכ-800 ילדים. הקריטריונים דומים, עם דגש על התערות תרבותית וחברתית. הוועדה הבין-משרדית בדקה בקשות, ושר הפנים אישר אותן.הסדרים אלה היו זמניים, ולא חודשו באופן רשמי מאז 2010. האגודה לזכויות האזרח (אגודה) ביקרה אותם כמצומצמים מדי, והציעה לשנות קריטריונים כמו חובת לידה בישראל.

קיימים תקדימים משפטיים ופסיקות משמעותיות שבחנו פתרונות ולעיתים אף יישמו מדיניות מקיפה והוגנת למעמד ילדים של שוהים בלתי חוקיים בישראל:

החלטות ממשלה 156 (2006) ו-2183 (2010) : נבעו מלחצים ציבוריים ועתירות לבג"ץ, והובילו להסדרת מעמד של מאות ילדים שנולדו או גדלו בישראל, למדו במערכת החינוך הממלכתית, למדו עברית והוריהם נכנסו לישראל כחוק. מעמדם הוסדר בעקבות עקרון מרכז החיים, השפה, והזיקה לישראל. הילדים קיבלו מעמד קבע, ולחלק מהמשפחות הוסדר מעמד זמני או קבוע. עם זאת, מדובר היה בהסדרים חד-פעמיים, ולא בהסדרה קבועה.
עתירות לבג"ץ (כגון בג"ץ 8204/05 רוביו, עת"מ 1113/03 מוק) : ארגוני זכויות אדם פעלו רבות להרחבת תנאים הוגנים וביטול קריטריונים שרירותיים בהסדרת מעמד. בעקבות הליכים אלו הוקמת ועדת שרים, וגובשו קריטריונים מעט גמישים יותר – בהם התחשבות בטובת הילד, משך השהות, זיקה תרבותית, ולמידה בישראל. לאור גישות אלה הוסדר מעמד מאות ילדים, אך לא נוצרה פסיקה עקרונית מחייבת לכלל הדור הצעיר ללא מעמד, והמדינה שמרה על פרשנות דווקנית בעניינים אלה.
פסקי דין בולטים: במקרים מסוימים בתי המשפט הדגישו את חובת ההגנה על טובת הילד (למשל, פסק דין וינטר גרסימוב : החובה לבחון מעמד של הורה שהינו בעל משמורת על קטין ישראלי), והדגישו כי לרשויות שיקול דעת רחב אך עליהן לבחון לעומק את ההשלכות על הילדים ולפעול בשקיפות, תוך הנמקה מספקת והבנה רחבה של תפיסת טובת הילד.
יסודות מהפסיקה: למרות שלא נוצר פתרון מערכתי כולל בפסיקה, עלה ברבים מהמקרים עקרון טובת הילד, חשיבות המרכזיות של החיים בישראל וזהותו התרבותית של הקטין, מול שיקולי מדיניות הגירה כלליים של המדינה. בפסיקות מסוימות נרמז כי יש לפרש את הסמכות ההומניטרית של שר הפנים בפרשנות מיטיבה כאשר מדובר בילדים, במיוחד כאלה שמרכז חייהם בישראל שנים רבות.

איך ניתן להסדיר את מעמד הילדים של שוהים בלתי חוקיים באופן חוקי והוגן

איחוד משפחות הומניטרי: אם הילד התער בחברה, ניתן לבקש היתר שהייה מטעמים הומניטריים, גם אם ההורים הם שב"ח. הבקשה מוגשת לרשות האוכלוסין וההגירה.
בקשה למקלט: אם ההורים מבקשי מקלט, הילדים מקבלים הגנה קבוצתית זמנית, אך לא קבועה.
ילדי עובדים זרים: אין זכות מוקנית; ההסדרה תלויה בשיקול דעת, תוך איזון בין מדיניות הגירה לבין זכויות הילד.

הסדרת מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים בישראל אפשרית במספר מסלולים ועקרונות, כאשר הדגש המרכזי הוא גישה אינדיבידואלית והוגנת, תוך שמירה על טובת הילד, התחשבות בזכויותיו הבסיסיות, וחובת המדינה לפעול ברוח עקרונות אמנת זכויות הילד.

המסלולים המרכזיים להסדרת מעמד הילדים

פנייה הומניטרית למשרד הפנים
- יש להגיש בקשה פרטנית, בה מתוארים נימוקים הומניטריים ייחודיים – לדוג' קשר הדוק לישראל, סכנה בגירוש, מצב רפואי ייחודי, חוסר קשר אמיתי למדינת המוצא, התערות בחברה ועוד.
- עמדת משרד הפנים נבחנת בוועדה הומניטרית בין-משרדית שבוחנת מקרי קצה, ויש לשכנע כי מדובר במקרה חריג שבו יש מקום לחרוג מהנהלים הקשיחים, ולתת מעמד מתוך שיקול דעת רחב.
החלטות ממשלה היסטוריות ויוזמות מיוחדות
- לעיתים שר הפנים וממשלת ישראל קובעים הסדרי שעה – לדוג' החלטה 156 ו-2183 שנועדו בעבר לקבוצות ילדים ממעמד זה. כיום לא קיימת חקיקה קבועה, אך ההחלטות מהוות תקדים והכוונה למקרים חריגים ולמסרים עתידיים.
פנייה לערכאות משפטיות
- כאשר משרד הפנים דוחה בקשה, ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים ואף לעתור לבתי המשפט, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד ובטובת הילד. במרבית המקרים, העילה תלוית נסיבות קשות או חריגות המעוררות אינטרס ציבורי או אישי מובהק.
הצגת נסיבות מיוחדות
- נסיבות כגון התגייסות לצה"ל, לימודים ממושכים בישראל, חסרון כל זיקה למולדת ההורים, מצב בריאותי חריג, או חיים במערכת זוגית עם אזרח ישראלי — יכולים לסייע בהעלאת סיכויי קבלת מעמד חוקי.

עקרונות להוגנות בהסדרה

שקיפות ההליך: ידוע לציבור מהן הדרישות והקריטריונים, מה המידע שיש להציג ומהם שלבי הדיון.
הנמקה בכתב: כל החלטה בעד או נגד חייבת להיות מנומקת, ולפרט את שיקולי הרשות.
התחשבות בטובת הילד: יתרון משמעותי ניתן למצבים שבהם הילד התערה בישראל, ושישראל מהווה את מרכז חייו התרבותי והאישי.
אפשרות ערעור: זכות להגיש השגות או עררים במידת הצורך לכל שלב.

המלצה לסיוע מקצועי

בשל מורכבות ההליך והצורך בהצגת תשתית עובדתית ומשפטית חזקה מומלץ מאוד להסתייע בעורך דין העוסק בתחום זה, שילווה את התהליך מול משרד הפנים והוועדה ההומניטרית, או יעמוד על זכויות הילד בערכאות במידת הצורך.

הדרך החוקית וההוגנת להסדרת מעמד ילדים של שוהים בלתי חוקיים היא הדרך ההומניטרית, הפרטנית והשקופה, תוך שיקול דעת רחב והעדפת טובת הילד, ובחינת כל מקרה לגופו. כל בקשה דורשת נימוק ענייני ומסמכים תומכים, ובמידת הצורך פנייה לערכאות משפטיות.

הליך הבקשה להסדרת מעמד

הכנת מסמכים:
- תעודת לידה של הילד (רצוי מישראל).
- אישורים על שהייה רציפה (חשבונות, אישורי לימודים, רשומות רפואיות).
- הוכחות להתערות: תעודות בית ספר, ידיעת עברית, קשרים חברתיים.
- מסמכי הורים: דרכונים, סיבת שהייה ראשונית.
- טופס בקשה רשמי (זמין באתר רשות האוכלוסין).
- תשלום אגרה (כ-170 ש"ח, נכון ל-2025).
הגשת הבקשה : ללשכת רשות האוכלוסין הקרובה, או באופן מקוון אם זמין. ניתן להגיש גם אם ההורים שב"ח, אך מומלץ להתייעץ עם עו"ד למניעת גירוש במהלך הבדיקה.
בדיקה ושימוע : הוועדה בודקת את הבקשה, כולל ראיון. אם מאושרת, מוענק היתר שהייה זמני (A/5), שיכול להתקדם לישיבת קבע (A/1) ואף אזרחות לאחר שנים.
ערעור: אם נדחתה, ניתן לערער לבית הדין לעררים או לבג"ץ.

דגשים פרקטיים

כל בקשת הסדרת מעמד נבחנת לגופה בהתאם לדין, נוהלי משרד הפנים והחלטות הממשלה.
למעמד זמני (אשרת שהייה) חשיבות רבה: הוא מאפשר לילד ללמוד ולהשתלב בקהילה – אך אינו מוביל אוטומטית לקבלת תושבות או אזרחות.
עורך דין העוסק בתחום חייב להכיר היטב את ההחלטות והנוהלים העדכניים – להוביל את הבקשה ולייצג נאמנה את טובת הילד מול הרשויות.

לסיכום

הסדרת המעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים בישראל היא סוגיה רגישה ומורכבת, המשלבת מדיניות הגירה, עקרונות זכויות אדם והיבטים הומניטריים מובהקים. אמנם קיימים מסלולים להסדרת מעמד במקרים מסוימים, אך נדרשת התערבות משפטית מקצועית ותמיכה חברתית רחבה לסייע לילדים אלה לממש את זכויותיהם ולהשתלב בחברה. ניתן לקרוא את פסק הדין המעניין להסדרת מעמדם של שוהים בלתי חוקיים לילדים שאחד מההורים אזרח בישראל שניתן בבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב -יפו על ידי כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן:

עמ"נ 41621-09-19 א.א. וילדיה מ' וש' נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

מעמד ילדי שב"ח בישראל נותר תלוי בשיקול דעת רשותי, ללא חקיקה מקיפה, מה שיוצר אי-ודאות. ההסדרים ההיסטוריים סיפקו פתרון חלקי, אך כיום ההליך ההומניטרי הוא הערוץ העיקרי. אם אתם הורים לילד במצב זה, או מכירים משפחה כזו, פנו מיד לעורך דין מנוסה בדיני הגירה להכנת בקשה מקצועית. במשרדנו אנו מסייעים בהכנת מסמכים, ייצוג בשימועים ועתירות, תוך דגש על זכויות הילד. למידע נוסף, צרו קשר דרך האתר. זכרו: פעולה מוקדמת יכולה למנוע גירוש ולהבטיח עתיד יציב. לדף הבית.