טעמים הומניטאריים - קבלת מעמד בישראל לבן/בת זוג זר/אזרח זר

מה קורה שההליך המדורג קורס – או כל סיבה שהיא לקבלת מעמד בישראל אינו מצליח.

ההליך המדורג במשרד הפנים הוא המסלול המרכזי שבו בני/בנות זוג זרים של אזרחים ישראלים מקבלים מעמד קבע בישראל. ההליך בנוי על שיתוף פעולה של שני בני הזוג, על הגשת מסמכים משותפת, על הוכחת חיי משפחה ועל קיום ראיונות משותפים.

רשות האוכלוסין וההגירה בישראל מכירה בהליך המדורג (איחוד משפחות) כמסלול המרכזי להסדרת מעמד של בני זוג זרים של אזרחים ותושבי ישראל. ההליך מתחלק לשלבים: מזהה זמני, ויזת תושב זמנית, תושבות קבועה, ולבסוף אזרחות. התהליך אורך כ- 4 עד 7 שנים, דורש הוכחת קשר אמיתי ויציב, ושיתוף פעולה של שני בני הזוג לאורך כל הדרך.

אבל המציאות מורכבת יותר מהתיאוריה. ישנם מצבים – ולעיתים קרובות מצבים קשים מאוד – שבהם ההליך המדורג אינו יכול להתקיים, נפסק באמצע, או הופך למסוכן עבור בן הזוג הזר. במצבים אלה, הפתרון המשפטי הוא פנייה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים.

מדובר במסלול חריג, והדרוש מיומנות משפטית גבוהה. במאמר זה נפרט את כל המצבים המצדיקים פנייה הומניטארית, את הפרוצדורה המשפטית, ואת האסטרטגיה הנדרשת להצלחה.

מסגרת משפטית – על מה מבוסס המסלול ההומניטארי ?

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ותקנות הכניסה לישראל מסמיכים את שר הפנים ואת רשות האוכלוסין וההגירה לתת מעמד ישיבה בישראל מטעמים הומניטאריים, גם מחוץ לנתיבי ההגירה הרגילים. בפועל, הסמכות לדון בבקשות מסוג זה מוקנית לוועדה הבין-משרדית לענייני הגירה, הפועלת מכוח נוהל משרד הפנים.

פסיקת בתי המשפט, ובראשם בג"ץ ובית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קבעה לאורך השנים כי על המדינה לבחון כל בקשה לגופה, תוך שקילת מכלול הנסיבות האנושיות, מחויבות ישראל לכבוד האדם לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכויות ילדים מכוח אמנת האו"ם לזכויות הילד.

כאשר אחד מבני הזוג הינו אזרח ישראלי, יכול בן זוגו לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים לקבלת אזרחות לו ביקש זאת ללא זיקה לבן הזוג הישראלי (ראו: עע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים- מינהל האוכלוסין, פסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט אורי שוהם, פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין גורובץ) ועע"מ 5983/16 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה לשכת חיפה, פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט דוד מינץ, פורסם בנבו, 2018, להלן: עניין פלוני 18). מטרת הסעיף היא לאפשר לאזרחים ישראלים לקשור את חייהם בנישואין עם אזרחי מדינה זרה כרצונם, מבלי שיהיה עליו או עליה לבחור בין בן הזוג והקמת משפחה מזה, לבין המגורים בארץ מזה (עניין גורובץ, שם; עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל, (נבו 27.02.11 להלן: עניין זוולדי)). ברם, למדינה יש אינטרס לגיטימי במניעת ניצול לרעה של התאזרחות מטעמים אופורטוניסטיים, ולפיכך אין בהקלה שבסעיף 7 לחוק האזרחות כדי להקנות זכאות גורפת לאזרחות מכוח נישואין, ולרשות מסור שיקול דעת רחב בעניין זה (עניין פלוני 18; בג"ץ 5091/07 ליודמילה בדולב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת איילה פרוקצ'יה (נבו 11.05.10))

אלימות במשפחה – כשהקורבן נשאר ללא מעמד בישראל

אחד המצבים הקשים והנפוצים ביותר הוא כאשר בן או בת הזוג הזר/ה סובל/ת מאלימות מצד בן הזוג הישראלי. האלימות יכולה להיות פיזית, מילולית, רגשית, כלכלית או מינית. במקרים רבים, בן הזוג הישראלי מנצל את תלותה המשפטית של בת הזוג, מאיים עליה בגירוש, ומסרב לשתף פעולה עם משרד הפנים כדי למנוע ממנה לקבל מעמד. המשמעות המשפטית היא קריטית:

• בן הזוג הישראלי מסרב לשתף פעולה בהליך המדורג
• הוא/היא מסרב/ת להתייצב לפגישות במשרד הפנים
• הוא/היא מסרב/ת לחתום על טפסים נדרשים
• הוא/היא אף עשוי להשמיע איומים או להפעיל לחץ על בן הזוג הזר לסגת מהבקשה

במצב זה, בן הזוג הזר נשאר ללא מעמד חוקי, למרות שהוא/היא הקורבן במערכת היחסים.

המשמעות המשפטית לאלימות נגד בת הזוג הזרה

ההליך המדורג דורש שיתוף פעולה הדדי. כאשר בן הזוג הישראלי מסרב לשתף פעולה, ההליך נעצר בפועל. יתר על כן, בן הזוג הזר עלול להיחשב כמי שנמצא בישראל באופן בלתי חוקי, חשוף לגירוש, חוסר גישה לשירותי בריאות, עבודה חוקית, וזכויות בסיסיות אחרות.

• הזכות להגנה: מדינת ישראל קבעה נוהל ייעודי למקרים אלו. אישה זרה שחוותה אלימות מצד בעלה הישראלי אינה צריכה להישאר במערכת יחסים מתעללת רק כדי לשמור על מעמדה.
• התנאים להגשת הבקשה: אם ההליך המדורג הופסק בעקבות אלימות, ניתן להגיש בקשה הומניטרית להמשך הסדרת המעמד, בתנאי שהוכחה אלימות (באמצעות תלונות במשטרה, צווים שיפוטיים, או חוות דעת של גורמי רווחה ומקלטים) ושישנן זיקות חזקות לישראל (כמו ילדים משותפים או שהות ארוכה בארץ).

"בר"מ 7938/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (נבו 13.9.2018 להלן: עניין פלונית 17) עמד בית המשפט העליון בהרחבה על התכלית והכללים הנובעים מנוהל הסדרת מעמד בשל אלימות, ועל השיקולים שעל הוועדה הבין-משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים לשקול בבחינת בקשות למעמד בישראל של מי שנפלו קורבן לאלימות בני הזוג הישראליים. כב' השופט ניל הנדל עמד בפסק דינו, שעמו הסכימו כב' השופטים דפנה ברק-ארז וג'ורג' קרא, על הציפיה הלגיטימית לקבל מעמד שנכזבה שלא באשמת קרבן האלימות, וההתחשבות בעוצמת הזיקה למדינת ישראל, ועל התכלית הייחודית הראויה של עידוד דיווח על אלימות במשפחה וסיוע לקרבן. בהתאם לכך נקבע, כי אלימות מצד בן זוג ישראלי אינה רק תנאי סף לקיום הדיון בוועדה הבין-משרדית, אלא שיקול מהותי ומרכזי שיש לו השפעה ממשית על ההכרעה לגופו של עניין בבקשת המעמד, אשר התעלמות ממנו הצדיקה התערבות שיפוטית בנסיבות אותו מקרה

מה הפתרון המשפטי"?  (עמ"נ 61837-06-24 Halyna Ostra נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים, בפני כבוד השופטת  מיכל אגמון-גונן, סעיף 59 לפסק הדין)

בבר"מ 8615/21 פלונית נ' משרד הפנים (נבו 30.8.2023) הרחיב בית המשפט בעניין זה, וקבע כי אף שנוהל הסדרת מעמד בשל אלימות אינו חל במישרין כאשר בן הזוג האלים אינו אזרח או תושב קבע, אין בכך כדי לשלול את הרלוונטיות של הטיעון בדבר אלימות במשפחה. נקבע, כי טיעון מסוג זה צריך להיבחן באופן קונקרטי ביחס לנסיבותיו הייחודיות של המקרה, בהיותו שיקול מתאים ומהותי לדיון בוועדה הבינמשרדית לצורך בחינת בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בנוסף נקבע, כי המועד הקובע לבחינת טענות מסוג זה הוא מועד הגשת הבקשה הראשונה להסדרת המעמד, ולא מועד קבלת המעמד הארעי, וזאת כדי לאפשר בחינה הומניטרית מלאה של נסיבות פירוק התא המשפחתי, ולעודד נשים לדווח על אלימות ולעזוב מערכות יחסים אלימות." (עמ"נ 61837-06-24 Halyna Ostra נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים, בפני כבוד השופטת  מיכל אגמון-גונן, סעיף 60 לפסק הדין).

בעע"מ 7995/22 פלונית נ' שרת הפנים (נבו 8.4.2025 להלן: עניין פלונית 22, בפסקאות 35-36) נקבע:

35. כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי מוטלת על הוועדה ההומניטרית חובה לשקול טענות לאלימות במשפחה, וכי זהו "שיקול מתאים, מעצם מהותו, לדיון בוועדה הבינמשרדית שכל ייעודה הוא בחינת שיקולים הומניטריים" (ראו: בר"ם 8615/21 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 25 [נבו] (30.8.2023)). באותו עניין הובהר כי הדברים אמורים גם בנסיבות שבהן נוהל אלימות אינו חל במישרין, וכי "אי-תחולתו של הנוהל אינה משמיעה את חוסר הרלוונטיות של הטיעון בדבר אלימות במשפחה". בהתאם לכך, גם במצבים אלו חובה על הוועדה לשקול זאת באופן קונקרטי בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (שם, בפסקאות 26-25). כן צוין בפסק הדין האמור כי "ברור שההליכים להסדרת מעמדן של המערערות החלו שנים לפני פירוק התא המשפחתי, ובאופן טבעי כבר אז החלו המערערות לפתח ציפייה כי בסופם יקבלו מעמד, ואילו בסופו של דבר התנהגותו של האב היא זו שהובילה לפירוק הזוגיות ולאובדן ה'עוגן' עליו נסמכו המערערות בבקשתן" (שם). אף במקרה דנן, מצאתי כי התנהלותו של בן הזוג היא זו שפגעה בהסדרת מעמדה של המערערת.

36. לגישתי, הטעם המרכזי המצדיק בנסיבות העניין מתן מעמד למערערת מטעמים הומניטריים נעוץ בהיותה של המערערת קורבן של אלימות במשפחה מצד בן זוג, באופן שמנע ממנה להסדיר את מעמדה בישראל בשלבים קודמים. כפי שתואר לעיל, בפנינו מערערת אשר במשך שנים רבות נותרה חסרת מעמד כמי שהייתה נתונה למרותו של בן זוג אלים שלא דאג לטיפול בעניינה. רק לאחר מותו היא החלה לפעול להסדרת מעמדה בישראל – בהזדמנות הראשונה מבחינתה – וזאת לאחר שחיה בה לאורך כל חייה הבוגרים, למעלה משני עשורים, וילדה בה את ילדיה, שניהם תושבי המדינה. בראשית ההליכים הילדים עוד היו קטינים, ובשלב זה הם כבר בגירים צעירים.

במקרים אלה ניתן להגיש בקשה עצמאית לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, ללא תלות בבן הזוג הישראלי. הבקשה מתבססת על:

1. הוכחת האלימות:  תלונות במשטרה, צווי הגנה, דוחות סוציאליים, חוות דעת פסיכולוגיות, תיעוד רפואי, עדויות של שכנים או משפחה
2. הוכחת הקשר:  תיעוד של חיים משותפים, תמונות, אימיילים, הודעות, חשבונות משותפים
3. הוכחת החשש מחזרה למדינת המוצא:  במיוחד אם מדובר באלימות מבנית, חוסר הגנה על נשים/גברים במדינת המוצא, או חשש מאלימות נוספת

אסטרטגיה משפטית נכונה לאלימות האזרח הישראלי

• הגשת תלונה במשטרה (אם טרם נעשתה)
• הגשת בקשה לצו הגנה
• איסוף ראיות מקיף לפני הגשת הבקשה
• הגשת בקשה עצמאית עם צירוף כל הראיות

בחינה של אפשרות להליך מול הוועדה ההומניטארית