ביטול צוואה הדדית
האם אפשר לבטל צוואה הדדית בראיות אחרות ללא הודעת ביטול כדין
תחילה מהי צוואה הדדית?
צוואה הדדית היא צוואה שבה שני בני זוג קובעים זה לזה כי במקרה של פטירת אחד מהם, כל רכושו יעבור לבן הזוג השני. מטרתה של צוואה כזו היא בדרך כלל להבטיח כי הרכוש יישאר בתוך המשפחה ולא יתפזר בין יורשים נוספים, זה אפקט ההסתמכות של הצדדים על סמך הצוואות, שכל עוד הם חיים אף אחד לא יוכל לבטל את הצוואות ויהי מה.
ביטול צוואה הדדית בחיי שני בני הזוג
החוק הישראלי מאפשר לבני זוג לבטל צוואה הדדית כל עוד שניהם בחיים. ההליך לביטול צוואה כזו הוא יחסית פשוט ואינו מצריך פנייה לבית משפט.
הדרך לביטול:
- הודעה בכתב: על בן הזוג המעוניין לבטל את הצוואה להודיע על כך לבן הזוג השני באופן כתוב. ההודעה צריכה להיות ברורה ומפורשת, ולכלול הצהרה חד משמעית על רצונו לבטל את הצוואה ההדדית.
- מסירת ההודעה :ההודעה יכולה להימסר באופן אישי, בדואר רשום או באמצעות שליח. חשוב לשמור העתק של ההודעה ושל אישור על מסירתה.
- תוקף הביטול: מרגע מסירת ההודעה בכתב, בטלה הצוואה ההדדית של שני בני הזוג.
חשיבות ההודעה בכתב:
ההודעה בכתב היא תנאי הכרחי לביטול הצוואה ההדדית. הסיבה לכך היא הצורך ליצור הוכחה ברורה וחד משמעית לרצונו של אחד מבני הזוג לבטל את הצוואה ולהודיע לצד השני שגם הוא ישקול צעדיו. הודעה בעל פה אינה מספיקה.קרא עוד על צוואה הדדית.
מה קורה לאחר הביטול?
לאחר ביטול הצוואה ההדדית, כל אחד מבני הזוג חופשי לערוך צוואה חדשה או לשנות את הצוואה הקיימת. חשוב לציין כי ביטול הצוואה ההדדית אינו משפיע על זכויות הירושה החוקיות, כלומר, במקרה של פטירה ללא צוואה, הירושה תחולק על פי דיני הירושה. דף הבית.
סיבות לביטול צוואה הדדית
ישנן סיבות שונות שבגללן בני זוג עשויים לבטל צוואה הדדית, כגון:
- שינוי בנסיבות המשפחתיות: למשל, לידה של ילדים, סכסוך בין בני הזוג, פרידה פיזית, נישואים שניים או גירושין.
- חילוקי דעות: חילוקי דעות משמעותיים בין בני הזוג עשויים להוביל לרצון לבטל את הצוואה.
- רצון להעניק חלק מהירושה ליורשים נוספים: בני זוג עשויים להחליט כי הם מעוניינים להעניק חלק מהירושה שלהם לילדים מנישואים קודמים או לקרובי משפחה אחרים.
האם יש דרכים נוספות לביטול צוואה הדדית במקום ההודעה בכתב:
אין לכך תשובה חד משמעית, כעיקרון כל ביטול של צוואה הדדית צריך להיות אך ורק על פי החוק ולא תתקבל טענה אחרת. אך יש פסיקות שונות ומגוונות, ואין לנו הלכה מחייבת ומסודרת אשר מייצרת לנו ודאות משפטית.
בעניין ת"ע 49989-12-22 פ. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
בפסק דינו של כב' השופט ארז שני, שבחר לבטל צוואה הדדית אף שהביטול לא עמד בתנאי החוק: שם היה לנו צוואה הדדית או צוואה משותפת של המנוח והמתנגדת ( משנת 2007), עליה חל סעיף 8א לחוק הירושה, העוסק בצוואות הדדיות. המתנגדת (בת הזוג) טענה לקיום הצוואה ההדדית, על סמך סעיף 8א(ב)(1) לחוק הירושה בעניין המסירה ודרישת הכתב, המנוח לא הודיע לה בשום צורה שהיא על בטלות הצוואה, ולכן צוואה זו עודנה בתוקף ויש לקיימה.
נערכה צוואה חדשה שנים לאחר מכן (בשנת 2014). צוואה בעדים, בה ציווה המנוח את עיזבונו לאשתו החדשה, ובאם לא תהא בחיים בעת פטירתו, לשני ילדיה. הצוואה נערכה כ-5 חודשים בטרם פטירת המנוח מסרטן וכחודש לאחר נישואיו לאשתו. כפי שניתן לראות הגבר (המנוח בענייננו) לא ביצע המצאה כדין והודעה מסודרת לביטול הצוואות ההדדיות, לא עמד בתנאי החוק, אבל בכל זאת כב' השופט ארז שני המציא לנו קונסטרוקציה משפטית פרשנית שיש תחליף למסירת ההודעה, ואילו העובדות שצוינו בפסק הדין.
בית המשפט הסביר את הפסיקה בעניין זה:
"כלל יסוד בדיני צוואות הוא שהמצווה רשאי לשנות את צוואתו בכל עת שירצה. הוראה (בצוואה או מחוצה לה) השוללת את כוחו של המצווה לשנות את הצוואה או מגבילה אותו – בטלה".
(ראה: ע"א 4402-98 מלמד נ' סולומון , נג(5) 703 {פמ"מ – 17/11/1999}, גם סעיף 27 לחוק הירושה.
במקרה זה שלפני עסקינן בצוואה הדדית או צוואה משותפת של המנוח והמתנגדת, עליה חל סעיף 8א לחוק הירושה, העוסק בצוואות הדדיות. וכך ההוראות הרלוונטיות בעניין זה:
"(א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).
(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:
(1) בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים".
סעיף 8א לחוק הירושה התווסף לו בשנת 2005 בעקבות הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה – 2005 (להלן: "תיקון 12").
"העקרון שבבסיס הצוואה ההדדית הוא ההסתמכות ההדדית בין המצווים, שלפיו אין לבטל חד צדדית את הצוואה. עקרון זה עומד בניגוד לעקרון הבסיסי המוגן בחוק הירושה – הוא החופש לצוות, שבשלו ניתן, עד רגע המוות, לשנות את הצוואה. בניסיון לאזן בין שני העקרונות מוצע לקבוע הוראות שונות לעניין ביטול הצוואה בחייהם של שני בני הזוג, שכן אז יכולים שני הצדדים לשנות את הצוואה, ולעניין ביטול הצוואה על ידי בן זוג אחד לאחר מות בן הזוג האחר".
בפסיקה נקבע כי בנסיבות מסוימות ניתן לסטות מדרישת מסירת הודעה בכתב, ובלבד שהמצווה השני ידע על עריכת הצוואה החדשה ו/או ביטול הצוואה ההדדית. ובכך ניתן מענה לרציונל ההסתמכות שמבוטא בדרישת החוק.
(ראה: ת"ע (חיפה) 15472-02-13 פלוניות נ' פלונית [נבו] {פמ"מ – 22/7/2014}).
כבוד השופט ארז שני קבע על פי הראיות שהיו בפניו את הדברים הבאים ובכך ביטל את הצוואות ההדדיות למרות שלא היה הודעת ביטול רשמית כמחויב בחוק להלן דברי כב' השופט:
"אף שאין חולק כי הודעת ביטול בכתב, כזו מציינת מפורשות את ביטולה של צוואת 2007, לא נמסרה על ידי המנוח למתנגדת ביהמ"ש קובע יש בהודעות אחרות שנמסרו למתנגדת, כמו הודעת פירוד המפנה אל סעיפי הסכם הממון הקובע הפרדה רכושית, הליכי גירושין מכוערים שהתנהלו בין המנוח למתנגדת כמו גם הוראות ביטול צוואות קודמות שנכללו בצוואות 2021 ו-2013, כממלאים את דרישת הוראת החוק בעניין ההודעה בכתב".
בעניין עמ"ש 12539-05-23 א.מ נ' מ.מ ואח'
פסק הדין בהרכב של 3 שופטים, בית המשפט המחוזי נוף הגליל נצרת, קיבל ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה שקיבל תחליף להודעת ביטול צוואה הדדית.
שם בית המשפט המחוזי מדגיש לנו שאין הלכה בעניין תחליף לביטול צוואה הדדית: "הגישה לפיה בנסיבות מסוימות ניתן לסטות מדרישת מסירת הודעה בכתב ובלבד שהמצווה השני ידע על עריכת הצוואה החדשה או על ביטול הצוואה ההדדית – טרם מצאה את ביטויה בפסיקת בית המשפט העליון והיא מעלה קשיים בלתי מבוטלים". אז האם כבוד השופט ארז שני טעה? כמתואר לעיל, שהרי הפסק דין היה בבית משפט לענייני משפחה ואין הלכה מחייבת. ובכן, יש הלכות של בית משפט מחוזי שהם רק מנחות ולא מחייבות, ולכן לעיתים בית משפט עושה כראוי להשקפת עולמו, דבר שאינו רצוי.
כך קבע בית המשפט לענייני משפחה: "בית המשפט קמא הוסיף כי לא יעלה על הדעת שהמערער, ממנו ביקשה המנוחה להתגרש ולהיפרד רכושית בעודה בחיים, הוא שיירש אותה רק בשל היותו פורמאלית נשוי לה נוכח פטירתה בטרם קבלת הגט, וכל זאת שעה שהביעה רצון מפורש כי כל רכושה יועבר למשיבים בצוואה המאוחרת. משכך קבע כי מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות, בהן "עקרון תום הלב" או "זעקת ההגינות" פורצות מתוך הנסיבות עד כדי כך שעמידה על דרישת הכתב תהפוך היא עצמה "לבלתי צודקת"" (פסקה 17 לפסק הדין)
כך הפך בית המשפט המחוזי את פסק הדין של בית משפט לענייני משפחה: "מהטעמים הנ"ל, על משקלם המצטבר, ולו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את הערעור, באופן בו יבוטל פסק דינו של בית המשפט וייקבע כי הצוואה ההדדית והנספח לצוואה זו הינם תקפים ומחייבים, ואילו הצוואה המאוחרת בטלה ואין לקיימה" (סעיף 53 לפסק הדין).
סיכום
ביטול צוואה הדדית הוא הליך פשוט יחסית, אך חשוב לבצע אותו באופן מדויק על מנת להבטיח את תוקפו. כפי שראינו לעיל אין הלכה מחייבת של בית המשפט העליון ולכן קשה מאוד לבטל צוואה הדדית בראיות אחרות אם אין הודעת ביטול כמחויב בחוק, ואין וודאות משפטית בעניין זה.
ביטול צוואה הדדית הוא נושא בעל השלכות משפטיות וכלכליות משמעותיות. לכן, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום הירושות לפני ביצוע כל פעולה כל שהיא, כולל לעשות צוואה חדשה שסותרת את הצוואה ההדדית. עורך הדין יוכל לסייע בהכנת ההודעה בכתב, לוודא כי ההליך מתבצע כראוי ולבחון את ההשלכות המשפטיות של הביטול או לפחות לייעץ למי שעורך צוואה חדשה שסותרת את הצוואה ההדדית.
לעוד מאמרים מעניינים
האם יש התיישנות להסכם ירושה שנחתם בין היורשים – מרוץ התיישנות
עמ"ש 69957-03-25, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 27.8.2026:
מדובר בערעור שהגיש אח (י') כנגד ארבעת אחיו, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שדחה את תביעתו לתשלום כספים בסך כ-4.4 מיליון ₪. התביעה נסמכה על שלושה הסכמים: הסכמי 2008 (הסכם להחזר הוצאות והסכם עזרה כספית) שנחתמו בין המערער לאמם המנוחה, הסכם 2009 שנחתם בין כל היורשים והאם בעקבות סכסוך מול העירייה וקבלן, והסכם גישור מ-2012 בין האחים. כל ההסכמים קשרו את מועד התשלום למכירת בית המשפחה בחולון, שנמכר בפועל רק בשנת 2021.
התיישנות ההסכם
בית המשפט המחוזי קבע כי שגה בית משפט קמא כשדחה את התביעה מחמת התיישנות. הואיל וכל ההסכמים קבעו שהחיוב לתשלום קם רק עם מכירת הבית, "כוח התביעה" של המערער נולד רק במועד המכירה (2021) ולא במועד פטירת האם (2010) – ולכן לא חל מרוץ התיישנות לפני כן.
תוקף הסכמי 2008 מול סעיף 8(ב) לחוק הירושה
בית המשפט דחה גם את הטענה שהסכמי 2008 בטלים כ"מתנה לאחר מיתה" האסורה בסעיף 8(ב) לחוק הירושה. נקבע שיש לפרש את הסעיף בצמצום, ומאחר שההתחייבות הותנתה במכירת הבית – אירוע שיכול היה להתרחש בחיי האם עצמה – אין מדובר בהתחייבות שתוקפה מותנה במוות.
הוויתור בהסכם 2012 – הנקודה המכרעת
זו הייתה למעשה הנקודה שהכריעה את גורל עיקר התביעה: בהסכם הגישור משנת 2012 התחייב המערער שלא להגיש כל תביעה "בכל נושא הנוגע לנכס או לירושה". בית המשפט קבע שחובות האם לפי הסכמי 2008, כחלק מחובות העיזבון, נכנסים בגדר "עניינים הנוגעים לירושה" – ולכן המערער ויתר במפורש על זכותו לתבוע לפיהם. כתוצאה מכך, נדחה עיקר הערעור (הרכיב הכספי הגדול ביותר, מעל 3.3 מיליון ₪).
שלושה רכיבים שהוחזרו לבירור
לעומת זאת, ביחס להסכמי 2009 ו-2012 עצמם – שלא נכללו בסעיף הוויתור – קבע בית המשפט שהם תקפים ומחייבים, ושבית משפט קמא כלל לא דן בהם לגופם. משכך, הוחזר התיק לערכאה הראשונה כדי שתכריע בשלושה רכיבים:
- סך של כ-39,863 ₪ בגין הוצאות אחזקת הבית לפי סעיף 4 להסכם 2012.
- סך של 100,000 ₪ (לפי חלוקה בין המערער לאח נוסף) לפי הסכם 2009.
- סך של 80,000 ₪ כפיצוי על טיפול משפטי, לפי הבטחת האב המנוח, כמוזכר בהסכם 2009.
חרף הזכייה החלקית, מאחר שרוב הערעור (המבוסס על הסכמי 2008) נדחה, חויב המערער בהוצאות מופחתות של 10,000 ₪ לטובת המשיבים.
התוצאה בתמצית: הערעור התקבל בחלקו בלבד – נקבע שהתביעה לא התיישנה וכי הסכמי 2008 עצמם תקפים מבחינת דיני הירושה, אך המערער ויתר על מימושם באמצעות סעיף הוויתור בהסכם 2012. שלושה רכיבים כספיים קטנים יותר, מכוח הסכמי 2009 ו-2012, הוחזרו לבית משפט קמא להכרעה.